היום אני חגגת שנה בעבודה ואתמול הבאתי עוגה כדי לציין את זהכל המטבח התכנס למעלה אחרי הסרוויס כולל השף התפעולי וכולל השף הגדול.
צעקתי על כולם שלא ישירו לי. לא תכננתי להגיד משהו אבל יצא לי בכל זאת.
אמרתי להם שאני חוגגת שנה במטבח והבאתי עוגה כדי לציין את זה בגלל שהפרוייקט הזה הוא נס.
אמרתי שמעולם לא הייתי במסגרת חברתית שלא הייתי מחוייבת להיות בה יותר משבועיים, ובחיים לא חשבתי שאשאר שם שנה.
אמרתי שאני אוהבת את כולם בדרך שלי גם אם לפעמים אני מאניקית. רציתי להגיד עוד משהו אבל הגרון שלי כבר כמעט התפוצץ מדמעות.
הצבעתי על העוגה ואמרתי "זהו". הסתובבתי וטבחית חיבקה אותי, התחלתי לבכות. ככה התחילה לה סדרה של חיבוקים שבאה בעקבות ה"נאום המרגש" שנשאתי ובגלל זה שאני בוכה. כל "אל תבכי" שאמרו לי בכיתי עוד יותר מבושה.
הרגשתי כמו הילד ביסודי שבוכה בסתר ואז יש ילדה פרחה ומעצבנת שצורחת למורה שהוא בוכה ואז כולם מתנפלים עליו.
ישנתי 15 שעות עכשיו. הבנתי את התבנית, אני ישנה מהצהריים עד לבוקר למחרת ומתחילה לבכות שאני קמה.
אני מרגישה כמו זומבי עצוב, החלומות שלי היו מטורפים ועדיים הם שם. אני עדיין זוכרת אותם והם מפחידים אותי.
אירוטיקה הייתה שם והייתה שם גם קנאה ואלימות.
אני לא אספר את כל החלום אבל זה היה בימי הביניים ואירוטיקה שהייתה שם הייתה בין בת מלוכה למישהו שהיה מה"נאמנים"
איכשהו בחלום הייתי מנקודת מבט של הדמויות הראשיות והרגשתי את התחושות שלהן בזמן ה.........
חרטטתי על האהוב שלי בחלום עם אש שני איקסים על התחת כדי שלא יתקרב לעוד אישה בחיים שלו.
כששאלו אותי בחלום אם זה לא מוגזם מידי שתקתי ואמרתי שלא רואים את זה בכלל ושיעשו חזק יותר.
הצילו הצילו הצילו, זאב זאב זאב
אני חייבת מישהו לידי שיהיה איתי בשנתי. שיעיר אותי בזמן וישיתן לי מענה לאהבה שחסרה לי ולבדידות שהורגת אותי.
אני רוצה לשכוח את החלומות כמו בנאדם נורמאלי, שעה אחרי שקמתי הם צלולים ויתר מבחלום
אני לא יודעת מה קורה לי בפנים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל