מאיפה הביאו את המשפט הזה "זה הכל או כלום"?מעולם לא היה לי הכל, אבל היה לי הרבה כמעט כלום
כרגע אין לי כלום
בכיתי באמצע המשמרת לענת שמשהו דפוק אצלי, שאני מבריחה את כולם וכל מי שאני אוהבת או מחבבת הולך ממני, כולל אבא ואמא.
לא רציתי לספר לה על המחשבות שהיו לי אתמול כי פחדתי שהיא תחשוב שאני מגזימה.
אולי זאת קארמה ומגיע לי את כל החרא בעולם,
אבל כל מי שהיה לי חשוב הלך והתרחק. בניסיונות נואשים להחזיר את המצב לקדמותו אני מנדנדת ומרחיקה עוד יותר עד לרמה של הטרדה.
אני פוחדת לפתוח את הפה, אני יודעת שכל מי שיתקרב אליי ישנא אותי
אולי זאת נבואה שמגשימה את עצמה.
ואולי באמת הכל קארמה ואני בנאדם מחורבן ושקרן ולא אוהב מספיק ולא מפרגן ואנוכי וחושב רק על עצמו.
ואני לא מבינה מאיפה נכנסה לי מישהי שאני לא מכירה ולא דיברתי איתה בחיי, ובעזרת ההתערבות הקוסמית שלה אני מוצאת את עצמי מיואשת מהחיים ובא לי יותר מתמיד למות
סליחה, להעלם. כי למות זה מאוד אגואיסטי מצידי.
ככה פתחתי את ה-10 דקות הראשונות של השנה החדשה
הייתי רוצה להתנתק מהמציאות, הראש שלי עובד שעות נוספות עושה לי פסטיגלים במוח
אני מרגישה נורא ובא לי לצרוח בא לי לצרוח בא לי להכריח אותכם לאהוב אותי כמו שאני, קוקו, נידי, רכושנית ולחוצה
מה שווה האהבה אם אי אפשר לקבל את הזין אחד אצל השני
ועם כל הרע אני מנסה להרעיף גם טוב. איבדתי אמון באהבה, כמה נדוש להגיד שאני רק בת 18, מי שהיה יודע מאיזה גיל אני לבד
ואולי קל להגיד על לבד, אבל מי שלא חווה את הבדידות צורבת בורידים יזלזל בה
הדבר שהכי פחדתי ממנו בעולם נופל עליי כמו ברד
אני יושבת ובוכה שאני פוחדת על החיים שלי, אני יודעת שמשהו פה לא בסדר
אני יושבת ובוכה ואני רעבה ואין לי אוכל ואני בוכה שאין לי אוכל ובא לי למות
אני יושבת ובוכה שאני מתחננת שיבוא ומתוסכלת מכל שכל המילים הכנות בעולם לא יחסלו את הבדידות הזאת ומשהו פה חתום מראש.
אני יודעת שלאנשים יש רצונות וחיים משל עצמם וכל ניסיון לעזרה יראה כאנוכי ולא מתחשב.
בפנטזיה שלי אני רואה אותם בוכים עליי ואני מלמעלה אוכלת קצת את הלב שפגעתי בהם אבל לפחות אני יודעת שהם לא חשבו שאני אומרת סתם
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל