*

סיימתי את התקופה שלי במטבח אחרי שנה וחודש ואחרי כמה ימים החלטתי שאין טעם לחכות יותר בעיקר שעכשיו אני צריכה לשלם שכירות (אומנם מינימאלית) לאמא, אוכל, דברים לבית, דברים לנוגה ובגדים. ותרופות. ופסיכולוגית.

ידעתי מראש שאני הולכת לעבוד עם טבח אחד במטבח כי המקום די קטן ומראש באתי קצת סקפטית כי ככה אני עם גברים (רשמתי בעבר שאני לא יכולה להיות עם גבר בחדר לבד בלי להרגיש לא נינוחה) אבל תיארתי לעצמי שזה סתם בדימיון

ביום הראשון שלי הוא שאל בת כמה אני ואז אם יש לי חבר

אחרי כמה שעות הוא שאל אותי מה אני עושה בערבים

אם אני הולכת לפאבים ואם אני שותה, ואם אני שותה מה אני שותה

מה אני אוהבת לשתות

יין? איזה יין את אוהבת? ירדן? בחורה עם דרישות גבוהות... אז לא יפריע לך אם אני אפתיע עם בקבוק איזה פעם?

ביום השני הגעתי והוא היה שבוז נשכב על הספה ואמר שישן אצל אמא שלו בספה

אחרי שעתיים בא אליי ואמר לי שלא יזיק לי ערב "דרינק"

אחרי חצי שעה לחש לי באוזן שאני צריכה לעשות את הקוביות קטנות יותר, צרחתי מבהלה

אחרי שעה התחפפתי הבייתה. לא אני ולא הוא יצרנו קשר

***

איך אהבתי את המטבח שעבדתי בו, לא רק שהייתי תותחית אש וכולם היו צריכים ממני עזרה ולא פעם, וגם הטבחים שאלו אם אני איש צוות (החדשים) גם הרגשתי שיש לי מקום ואהבתי את האנשים ואהבתי את הטבחית שעבדה איתי ענת כמו אמא ואהבתי את איש הדגים והבשר 1.85 על 120 קילו דימה שהיה נותן לי מכות עם קופסאות וזורק עליי דברים מלוכלכים

הפרידה שלי התחילה נוראית והגיעו רק 5 נערים יצאתי החוצה נסערת אבל ברגע שהגיעו מעט אנשי הצוות הרגשתי את האהבה והיו שם אנשים שאני באמת אוהבת ולא את אלה שאני לא סובלת ומפחדים ממני גם ככה

בנוסף קיבלתי את המתנה ש"רמזתי" עלייה : קרש חיתוך עצום בצבע ירוק!!! ישששש

ואני יכולה לסכם את המקום הזה כחוויה טובה, המקום הראשון שאני יכולה להעיד עליו ככזה

ו