בפוסט הקודם הזכרתי את השרשרת שהקודם הביא לי.היום במקלחת חשבתי על זה והגעתי למסקנה שהוא הביא לי אותה בוולנטיינס של שנה שעברה.
לימים האלה אין ממש משמעות בשבילי אבל אם כבר ימים עם משמעות, באותה המקלחת התחלתי לחשוב על ימי ההולדת שלי.
שנה שעברה הייתה לי את היומהולדת הכי טובה שהייתה לי אי פעם.
לא בגלל המתנות, שהיו פיגוזיות למען יום הולדתי ה-18 (סכין, אקס-בוקס והופעה של פאקינג רובי וויליאמס בדנמרק) אלא בגלל שהייתה לי אהבה באותה התקופה.
ואז חשבתי על יום הולדתי ה-19 שבאופן מדהים קרוב יותר מידי, ואין לי מושג איך יוני שעבר היה לפני המון זמן
עוד 4 חודשים יש לי יומהולדת וזה היומהולדת הראשון שלי מגיל 14 שאני חוגגת לגמרי לבד.
לפני 8 חודשים היה היום הטוב בחיי. קמתי בבוקר לצד הגבר שאהבתי והלכתי לישון איתו אחרי שביררנו תאריכים לפאקינג הופעה של רובי וויליאמס.
היה לי עם מי ללכת לארוחה עם משפחתי ולבכות על כתפו כשקראתי את הברכה של סבא.
היה לי למי להגיד כמה אני אוהבת אותו ולשמוע את זה בחזרה.
ואז אני חושבת על יום הולדתי ה-19
שיחול עוד 4 חודשים
ואני יודעת שבזמן הזה לא אמצא לי אהבה, וגם אם אכיר מישהו לא אוכל לאהוב אותו כל כך מהר באותה רמה.
והיום הזה יזכיר לי כמה כישוריי החברתיים נתוני שיפור כי אני לא יכולה להתיידד עם אף אחד בלי להבריח אותו בדיבורים שלי
ולא אקום לצד מישהו ובטח לא ללכת לישון איתו בסוף היום.
יום הולדת של שנה שעברה היה היומהולדת הכי טוב שהיה לי. לא בגלל המתנות הפיגוזיות שקיבלתי, אלא בגלל שהייתה לי אהבה.
ואני גרה לבד ואני קמה לבד ואני הולכת לישון לבד. אני קונה בסופר לבד, מנקה לבד ומרכיבה את הרהיטים שאני קונה מאיקאה לבד.
וביום ההולדת שאעשה את כל הדברים האלה לבד, ואחכה לשעה 7 וחצי למסעדה שהמשפחה תקח אותי, אדע בדידות רצחנית מה היא,
ואזכר כמה אני גרועה ביחסי אנוש וכמה אני נואשת לחיבוק ולמישהו לקום לידו בחיבוק, וללכת לישון איתו בסיכום היום שהיה ואולי בזיון טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל