כשאבא נכנס הבייתה באתי אליו והוא הניח את הלפטופ שלי ליד שלי.
הדבר הראשון שאמר לי, בציניות הכואבת הזאת ובטון המפחיד הזה
"ממש אהבתי את הסטטוס שלך על הלפטופ... בלי ניסיון, הימור לא בטוח... יפה מאוד."
אמרתי לו, זה באמת נקנה בלי שנראה אותו, זה דרך תמונה לא הייתה דרך לדעת אם זה טוב.
"כן? ואני חיפשתי מלא, וביררתי, את בחרת דרך קישורים ששלחתי לך...
אני מצטער להגיד אבל מה שכתבת זה פשוט בולשיט."
הלכתי לחדר.
אחרי כמה זמן באתי אליו למטבח עם הלפטופ פתוח על הסטטוס והצבעתי עליו-
"רואה את החלק השני של המשפט? שזה המחשב הכי יפה שחברת "דל" אי פעם ייצרו??"
"אבל זה לא נכון!" הוא צדק
"יש להם יפים יותר!"
הלכתי לחדר והתחלתי לבכות. לא דיברנו מאז ואני מתביישת להגיד
שאני פוחדת מאבא שלי וכל החוצפנות שלי והלשון החדרה שלי והביטחון שלי
הולכים לעזאזל.
בא לי הבייתה.