"שיר תגידי את יודעת מאיפה אפשר להשיג משהו לעשן?" חבר של אמא שלי שאל אותי בארומה.אמרתי לו לא, אבל אני יכולה לברר לך אם אתה רוצה.
"איך אנשים משיגים את זה בכלל?" הוא תהה. "פשוט הולכים ברחוב ומבקשים?"
אמרתי לו, לא, זה קשרים, מאחד לשני. אני יכולה לשאול את דודה שלי אם אתה רוצה היא ובעלה מעשנים מדי פעם.
"באמת?" הוא שאל בעיניין. "בטוח יש בתל אביב. בטח בפלורנטין, צריך ללכת שם ולבדוק בטח מוכרים שם."
אמרתי לו שלא מוכרים את זה ככה ברחוב, שזה לא חוקי וצריך בכל זאת לדעת עם מי לדבר.
"אז מה, את אומרת שלא ימכרו לי חפיסה?"
"איזה חפיסה?" שאלתי "אלול, זה לא סיגריות. אתה צריך לגלגל את זה בעצמך."
הוא הסתכל עליי במבט חסר אונים.
"אבל אני לא יודע לגלגל. איך מגלגלים בכלל?"
"אני לא יודעת" עניתי. "זאת פרוצדורה שלמה אתה צריך להתאמן"
"ואם אני אבקש מהבחור שאני קונה ממנו שיגלגל לי, זה אפשרי?"
"לא אלול." נאנחתי. "אתה לא יכול לבקש ממנו שיגלגל לך זה לא משהו שעושים בסבבה ברחוב וזה מגוחך."
"אני אבקש ממנו אז 20 סיגריות" הוא הפציר.
"זה יעלה לך לפחות 500 שקל."
"נו מעולה," אמר, "את באה לפלורנטין?"
ואז אמא שלי חטפה קריזה והלכנו לאייס לקנות מיקסר ידני ב-70 שקל.
אני כמובן קניתי פח כי אני ממש חייבת פח שיכיל יותר קיבולת של זבל כי שלי כבר מלא עד גדותיו ואין לי כוח להחליף אותו.
ויש לי מלאאא כסף כי אני לא עובדת כמעט חודש והחוסר בשמש הוציא לי את כל הויטמין D מהגוף ובלי צחוק חברים, אני באמת בדיכאון נורא באמת שכן ואני עלולה להשמע צינית כל הזמן אבל לא פעם אני בוכה כל חצי שעה.
אני מתגעגעת מאוד לעבודה הקודמת שלי אך איני יכולה לחזור.
אני נזכרת בטבחית שעבדתי איתה ואוטומטית בוכה.
גיליתי מה מרגיע אותי בזמן האחרון, אחרי שהאפייה כבר לא עושה את מה שעשתה פעם וכעת היא נטל, אני מוצאת את התרפיה בהרכבה של דברים.
גיליתי זאת בהרכבת 3 כיסאות הבר שקניתי, לאחר מכן בכורסא שקניתי ולבסוף בבית בובות שהביאו לי שהוכיח שאני לא צריכה להוציא 500 שקל בשביל שעתיים של הסחת דעת.
בשביל זה קניתי לפטופ שיוריד לי סרטים.
ונסיים עם וודי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
