*

ניסיתי לתרץ בכך שזאת רק שמש ובחוץ קר וזאת שמש בכאילו אבל כשהורדתי את נוגה עבר בי גל חום מדהים מהקודקוד לידיים.

איזה בזבוז זה יום כזה מדהים, וגם אם קריר, אפשר לשבת בבית קפה עם חלון עצום וחצי לעצום את העיניים כי השמש מסנוורת.

תמיד אומרים כשחם רוצים קר וכשקר רוצים חם. אצלי זה לא נכון. אני כל כך מאמצת את הטוב ואת הרע שיש בכל דבר עד תום שאני מכירה את ההשפעה שלו עליי מא' עד ת'

שום דבר בחורף הזה לא היה טוב. לא היה לי עם מי להתכרבל ולא שתיתי שוקו מתחת לשמיכה. אף פעם לא עשיתי את זה.

השעות המוקדמות של החשיכה והקור הזה שבחיים לא היה כמותו מאז שאני זוכרת את עצמי

אז עכשיו יש שמש מדהימה בחוץ והחלום קצת פתוח ואני עם ידיים קרות ושרוולים מופשלים, לא כי קר לי אלא כי הידיים שלי קרות מטבען.

ואני חושבת לעצמי איזה טמטום זה לקום בשעה כזאת ביום מדהים כזה

ואיזה טמטום זה להיות כל כך הרבה בבית

ואיזה טמטום זה שהכנסתי את עצמי לתהום שידעתי שאני עלולה להבלע לתוכה, נכות פסיכולוגית כזאת כמו מעגל אש מסביב לבית שלי שמונע ממני לצאת. אני יוצאת פה ושם לקפה, כמובן. אבל אני כולי בחרדות לחזור לכאן לבית שלי. והוא חמוד מאוד וחמים אבל הזנחתי אותו עם הנכות הדבילית שלי, הוא מלוכלך ומבולגן ואני מרגישה חסרת אונים. אני רוצה לצעוק תעזרו לי תנקו איתי את הבית תכריחו אותי לקום אל תתנו לי להרדם אני נרדמת תעירו אותי, זרקו אותי למקלחת שימו לי שם שרפרף שאהיה שם לנצח תנו לי ארוחה עם ירקות תורידו איתי את נוגה רק תעזרו לי לקום מפה

סביר להניח שעוד 20 דקות אני אפול שוב

אני פוחדת שהשמש הזאת תיגמר וזה רק עניין של שעתיים בערך ובום היא נעלמת לי שוב