*

אני לסירוגין נעה בין בכי-חוסר תיאבון-שלשלת-שינה וכל הזמן הזה מתגלגל לי בראש לא זה שיש לי שגרת חיים של חולה בהוספיס אלא מה יהיה עם נוגה.

היום כיוונתי שעון ל-10 כי חשבתי לעצמי שאין מצב שבעוד יום שמש אני קמה בין 2 ל-3.

ומשעה 10 הנודניק פעל נון-סטופ עד שעה 12

אז הורדתי את החיים שלי לקקה ופגשתי את הראש ועד בית השכנה השדופה יונה, לעוד נאום על תשלום ועד הבית.

ניסיתי להצדיק את עצמי שעוד לא סוף החודש, ואוציא לה כסף. היא טענה שאני היחידה שלא שילמה.

רציתי לצרוח עליה ולשאול אותה, סטטיסטית, כמה שכנים פה שהם מתחת לגיל 20? אה... ומגיל 25? אה... ומגיל 30?

ושהדלת שלי עשוייה מקרטון וששמעתי אותה אתמול צורחת על השכנים ממול שישלמו כי הם לא מבינים עברית.

אנשים חושבים שאם הם יצרחו לאנשים שלא מבינים עברית את מה שהם רוצים להגיד הם פתאום יקלטו, וזה קצת כמו ללחוץ כמה פעמים על הכפתור

במעלית. ד"א, אנחנו 6 דירות בכללללללללל הביניין.

אז כל יום אני מטאטאה את הבית ועושה הרבה כביסה, אבל שכחתי איך עושים כביסה אז סובבתי את הכפתור 5 פעמים תוך כדי. הבגדים יצאו בסדר אבל לבגדים לא היה שום ריח, כמעט כמוני. אף פעם אף אחד לא אמר לי משהו על הריח שלי. לא אמרו לי שיש לי ריח טוב בגוף, לא בשיער, לא בצוואר... לא בכושל......

אז אמרתי, טוב נו נעשה עוד סבב של כביסה אחרת ניפול על הספה לעוד 4 שעות של שינה מחורבנת עם חלומות ריאליים יותר מידי ואירוטיים יתר על המידה.

וכל הנושא הזה של סקס ויוצאיו מטריד אותי מאוד, כי תמיד זה נורא עיניין אותי והעסיק אותי ואהבתי את זה אבל כבר כמה חודשים אני כמו אקליפטוס בביצה. ואני חושבת לעצמי, האם גם גבר יכול ככה להחזיק?

ובעיקרון יום עובר ועוד יום עובר ואני מטאטאה את הבית ואוכלת טונה של סלמי, אוכלת הרבה יותר מידי ממתקים ובעקרון כל מה שאני עושה הוא יותר מידי. לפחות נאמר לי שמרשמלו לא כזה משמין.

האם אי פעם ייצא לי להכיר מישהו שאוהב ויאהב אותי ויהיה ממש חתיך ולא יהיה דפוק בשכל יותר מידי? או שיהיה חתיך ובריא בנפשו ושיוכל להכיל את הקוקואיסטיות שלי? או שנידונתי לחיים חסרי אהבה בריאה?