היום מדדתי זוג ג'ינס 90'טיזי כזה כמו שרציתי כבר הרבה זמן, בהיר גזרה גבוהה
אישה אחת שאלה אותי אם אני מתכוונת לקנות את הג'ינס הראשון שמדדתי. אמרתי לה לא והיא באה אחרי אל התא.
היא שאלה אותי איזה מידה המכנס, אמרתי לה 29. היא בחנה את הגוף שלי ואמרה לי:
"מדהים. לך ולבת שלי יש את אותה בעיה!"
הייתי בשוק.
"לשתיכן יש מותן צרה בטירוף ותחת גדול. זאת ממש בעיה!!!"
לא ידעתי אם לתת לה סטירה או לזרום איתה. היא אמרה שאני כפילת גוף של הבת שלה. היא עוררה בי את שבבי האנורקסיסם שנטמעו בי וידעתי שאני חייבת לראות את הבחורה הזאת, לדעת בדיוק סוף סוף, מהצד, איך אני נראית.
הלכנו ביחד אל התא שלה כי אמא שלה רצתה לחלוק איתה את הפלא, כמובן, והייתי בלחץ של החיים שלי
היא פתחה את הדלת והייתה בתחתונים ואני כמעט התחלתי לבכות.
היא מדדה את אותם הג'ינס ב28 והם ישבו עליה יחסית בסדר. אני לא חושבת שעד אותו רגע הבנתי עד כמה באמת הרגליים שלי איומות וממוטיות ומאחר שגם אני וגם הבחורה הערומה למחצה היינו באותו הג'ינס עם הבטן בחוץ לא היה מקום לתירוצים.
אז אני ככה מרגישה עכשיו פרה ואכלתי לי נקניקיות בקר שמנות עם טונה חומוס אבל כמו שאני מנסה לנחם את עצמי תמיד בקשר לגוף שלי: יש לי גוף של שנות ה90. ההווה לא מוכן אליי עדיין. עד שאגבה 15 ס"מ כדי להיות בגובה נוראמלי או שאהיה מידה 24 בג'ינס כנראה יתהפך העולם פעמיים.
אבל דבר אחד היה טוב ב"כפילה" שלי עם הג'ינס: היא סקסית בטירוף. היא סקסית ויש לנו טעם דומה של ה90'ס.
ואם היא יכולה להיות סקסית עם הג'ינס הזה אז גם אני.
כי אולי היא חצי מידה פחות, אבל לי יש תסרוקת מגניבה. והמותן שלי צרה יותר.
ביי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
