אני רוצה לקחת את כל מופרעות האכילה בישראבלוג, להזמין אותן לביתילהחזיק את הידיים במעגל ולהגיד להן,
"זה בסדר, זה לא יעבור לעולם, זה יתמתן"
ושכל אחת תבכה ותגיד מה היא לא אוהבת. וכמה היא אכלה. ומה היא מרגישה
ואף אחת לא תגיד לה כלום
וכולם יחזיקו ידיים חזק
וכולן ידעו לא לומר ש"זה יעבור", או "תנסי להפסיק", או "תשלטי בעצמך"
כי כולן יודעות שזה לא נשלט
ושאי אפשר להפסיק
ושזה יכול רק להתמתן.
וכולן יצחקו על הפעם שלקחו את הלקסעדין המשלשל וכמה פעמים הן היו בשירותים,
וכולן יספרו על היום שהן איבדו את העשתונות כי לא שלטו בעצמן
וכמה היה קשה להירדם כי קרקרה הבטן.
ואף אחת לא תעודד את השנייה להמשיך, ואף אחת לא תעודד את השנייה להפסיק,
כי כולן יודעות שזה לטחון מים.
וכל אחת תחזיק לזאתי שלידה חזק את היד כשהיא תבכה, ותסתכל עליה ותשמח קצת בלב שהיא לא לבד
וגם אם היא כבר לא שם, וגם אם זה אצלה התמתן היא תבין
והיא תחזיק לה חזק את היד ולא תגיד לה כלום, לא תעודד ולא תייעץ
כי מילים כמו חול, וקשה קצת לאכול.
ואז כולנו נשתה דיאט קולה ונחמם פופקורן דל קלוריות ונצחק על אנורקסיות
ונגיד אחת לשנייה: "בוא'נה, אם הייתי גבר הייתי מזיינת אותך"
וזהו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
