אמרתי להן, "אני מרגישה שהם עלו עליי, אלה מהתגובות הרעות שהגיבו לי על הפוסט"מה שכתבתי, מה שאני מתכננת, זה לא משהו שמתאים לי.
תבינו, אני לא אוהבת בני אדם גדולה. כשאני רואה בנאדם מולי הוא מתחיל ישר מנקודת המינוס.
הוא יכול לעלות והוא יכול לרדת, אבל הוא תמיד יתחיל מנקודת המינוס.
אני בנאדם עצבני, אלים ויש לי פה מלוכלך.
יש לי חברה אחת עכשיו, וזה כי, תבינו, אני לא בקטע של בנות
קשה לי עם בנות, אני לא מתחברת איתן.
אני לא יוצאת לבלות ממש, אולי לקפה פה ושם.
אין לי ביטחון ואין לי הערכה עצמית,
אני מדברת עם הבנות שרוצות לבוא או לדבר איתי ולהגיד לי כמה מדהים מה שאני עושה, ואני נושכת את השפתיים כדי לא להגיד להם שאני בעצם בנאדם מאוד ממוצע עם רעיון שבטח אם הוא היה מהצד הוא היה יורד עליו.
ויש תגובות רעות, של אנשים שתפסתי מהם שנונים וחדים, שיורדים על המטרה, יורדים על הבנות, והדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא: "שיט. עלו עליי."
ואני פותחת את הבית שלי ואני לפעמים נכנסת לסרטים, למה אני עושה את זה? אני בכלל מקללת, ומתעצבנת ועם מיליון בלאגנים משלי. יש לי אג'נדה? אני רוצה לעשות משהו רע למישהו? אמא לימדה אותי שכשאתה עושה משהו למישהו בלי לקבל תמורה אתה פראייר.
כשבנות אומרות לי שאולי ההורים שלהן לא יסכימו אני מציעה שאדבר איתם בעצמי.
לפעמים אני קמה מהספה בדיכאון, אני רואה שאין ביקוש, אני רואה שאני צריכה לרדוף כדי לא להשכח. בא לי למות.
גם ככה אני שוכבת על הספה ובא לי לדפוק את הראש בקיר.
אבל אז אני נכנסת לבלוג של מישהי ואני רואה אותה שהיא נפתחה בעקבות הפוסט, סיפרה על עצמה קצת יותר או הראתה כמה נכונות יש לה לבוא גם אם היא לא באה בסוף, הכל הולך לעזאזל, זה שווה הכל.
אני יכולה להיות הבנאדם הכי מחורבן בארץ. אני יכולה להיות עם המטרה הכי נוראית בעולם אבל אני יודעת שכבר שמישהי התרגשה מזה זה עושה לי את התחושה הכי כנה בעולם.
ולפעמים אני מתביישת לקרוא את הפוסטים האחרונים שלי כי אפילו לי זה מרגיש קצת קיטשי, ואני רוצה לכסות את הראש שאחד ה"שנונים" דוקר אותי במותן, אבל כוס אמא שלכם,
פעם ראשונה בחיים שלי שאני רואה כזאת כנות של אנשים, מרגישה כזאת אנרגיות טובות ורגש דרך מילים על המסך, אני יודעת שגם אם אף אחת לא תבוא זה נגע למישהי ואני יודעת שאכפת לי מכל אחת, גם אלה שלא באות כי הן מרגישות לא מספיק רזות (ולא בצדק...)
אז יצאתי קצת רכרוכית, מודה.
אבל באמתתתתתתתתתתת שמעוווו זה לא מפגש של אנורקסיות וזה לא מצחיק וזה לא "פ'ח" וזה לא "שמ'כ"
ונסיים בנימה אותנטית:
כושעלאמא שלכם
(ציירתי את זה לפני שבוע ב-10 דק', האם חזיתי את האירועים?)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
