*

קניתי את הפרות המקסימות האלה בנחלת ביניימין. לפני חודשיים נורא רציתי ללכת לשם אחרי שלא הייתי שם 3 שנים. זה נראה לי אחד מזכרונות הילדות היחידים שהם חיוביים אצלי, ללכת מידי שישי לנחלה, לאכול פיתה דרוזית עם שוקולד ולראות את מופע הרחוב של "קפטן זוקיני".

היה מישהו שהיה מתיח זכוכיות ואת האיש עם העונים המשוגעים.

כשבאתי האיש עם הזכוכיות הלך וכבר אין מופעי רחוב, אבל לאיש עם השעונים נשארו אותם שעונים. אולי כי השעונים שלו משוגעים.

מדבקת קיר מתוקה שמצאתי- כל פרח וענף בא בנפרד וצריך דיוק וסבלנות. שווה שווה שווה ולא תאמינו כמה מבחר יש ברשת.

רציתי עציץ. אז קניתי עץ פיקוס בגובה 2 מטר.

יש לי חברה (סוף סוף) שקוראים לה עלמה. היא מאוד אמיצה והחליטה לאמץ סתם כך מהרחוב (מהקופסאות עם הגורים המתוקים) גורה מתוקה שלא אגיד את שמה כי זה שם ממש מכוער ואני מקווה שיוחלף. היא לא סיפרה לאמא שלה. לא שמעתי ממנה עד היום. (3 שעות)