*

הייתי עם אמא וחבר שלה בג'פאניקה ואחד האנשים שעבדו שם נראה לי ממש מוכר והסתכלי עליו ולא הבנתי את מי הוא מזכיר לי, אמרתי לאמא שלי ולחבר שלה והם הסתכלו עליו גם ואז נפל לי האסימון ואמרתי "זין!!!!!" ונזכרתי שהוא דומה לשימון החברל"ש שלי, אבל מה זה דומה, אותו דבר. אם הייתי רואה אותו קודם מאחורה הייתי מקבלת התקף לב מיידי על המקום. אמא שלי וחבר שלה הסכימו גם וחבר שלה עוד יותר הסכים איתי. למזלי הוא זה שהגיש לנו את החשבון אז תיזזתי אותם לכיוון היציאה, אמרתי להם לא עושה לי טוב לראות את הכפיל שלו מול הפרצוף שלי ויצאנו משם.

וכמעט שנה שנהההההההההההה שעברה שזה טונה של זמן ובחיים שלי לא חשבתי שיעבור כל כך הרבה זמן בלי שאמצא אהבה חדשה (רומנטית כי אהבה יש לי) ואם מישהו היה אומר לי קודם אולי הייתי שוקדת על להחביא את המפתח כל הזמן. סתם. באמת שלמדתי הרבה הרבה מאז בעיקר להעריך כל זיק של אהבה ולא לרצות הכל ולחנוק כמו נחש.

אבל באמת מוזר הקטע, בא לי לשמוע מה איתו מה קורה מה ניש מה נש אבל תקשיבו בחיי שבחיים שלי אף אחד לא התנהג אליי ככה כמו מגפה.

קודם כל , ניתק איתי כל מגע בחו"ל כשנסעתי לדנמרק להגשים את חלום חיי ולראות את רובי וויליאמס, יומיים לפני ההופעה בטלפון אמר לי כמה שאני פסיכית ומשוגעת ושטוב לו שאני לא מתקשרת ושאני ככה וככה וככה ובלה בלה ואני הייתי כבר על סף התמוטטות עצבים כי מראש כשאני בחו"ל אני על הפנים ורציתי לשמוע את קולו. יום אחרי חסם אותי מהפייסבוק מהכל, הוריד תמונות שלי (ואני חושבת שעד היום יש לו תמונות מחובק עם האקסית שלו עוד לפניי שם) ובקיצור- כמעט חזרתי לארץ לפני שהגשמתי את חלום חיי. שזה כבר ביג ביג באד קארמה בפני עצמה.

למזלי זה באמת היה החלום שלי וזאת הייתה אופוריה אמיתית וכל עוד רובי לא נפרד ממני על הבמה הייתי בעננים.

מאז לא ניסיתי אפילו ליצור קשר פעם אחת חוץ מאולי שני אימיילים שרציתי לעדכן משהו.

ביומהולדת שלו החלטתי שנמאס לי ואני חייבת לדבר איתו איכשהו וחודש לפני כבר שילשלתי מלחץ. אין טעם לומר שלא ענה, התקשרתי המון פעמים ואני לא אגיד כמה כי אני ממש יוצאת קוקו. הוא ענה כדי לאיים שהוא יתקשר למשטרה, אבל לא באמת חשבתי שהוא יתקשר למשטרה אבל גרמתי לו להישאר על הקו 40 דקות גם כשהוא בקושי לא דיבר. רציתי להיות חזקה אבל בסוף בכיתי כמו חולת נפש ואמרתי לו כמה שאני אוהבת אותו ומתגעגעת ויאדה יאדה. זה היה עצוב אבל הוריד ממני 6869 טון.

זה לא סוד והוא יודע שנכנסת אליו מידי פעם לבלוג, איכשהו יוצא לי ליפול על העידכונים שלו ב"עודכנו לאחרונה" ולצערי הרב חלק מהקוראות שלי גם מלקקות לו את התחת.

נפלתי על עידכון יום אחד גרפי של חוויה אינטימית שהייתה לו עם מישהי והשמיים והכוכבים קרסו עליי, שלחתי לו מייל "למה אתה כותב דברים כאלה אם אתה יודע שאני קוראת". תגידו מה שתרצו, הוא לא חייב לי כלום, מה אני מתערבת, לא אכפת לי. הוא כמובן לא ענה אבל אני בטוחה שהוא קרא כי המצפון הבריא שלו לא כתב דברים כאלה יותר. 

לא יודעת מה קורה איתו עכשיו ולא פעם אמרתי שזה לא פייר שככה ניתקו אותי מהחיים ומתכחשים אליי כאילו אני איידס, מחקו אותי מהחיים כאילו אני כלום ושום דבר ועל הבחורצ'יק הזה באמת שביזבזתי הרבה דמעות.

וגם כשאומרים שעושים אידיאליזציה לקשר אחרי שהוא נגמר אני זוכרת בדיוק את הקטעים הנוראיים ואם אני אתרכז בזה מספיק חזק אני אוכל להתחיל לבכות מחדש אבל באמת שהוא היה אהבה מאוד גדולה ולמדתי לא מעט למרות שגם אם לא היה בכלל הייתי מסתדרת.

הבעיה היא שבגלל שהוא מתכחש אליי כל קשר אני בידיעה שאני פסיכית ומשוגעת וששונאים אותי בסוף אז מה הטעם להתחיל.

ב-25 יש לי יומהולדת שזה בערך שבוע לפני שהוא פוצץ לי את הנשמה והיה באמת טוב היומהולדת הראשונה שלא בכיתי בה אז חצי מהמילים שאמר לי באותו יום נורא יכולות להיכנס לי לתחת כי לא חום זה לא דבר שהוא מובן מאליו.

ובאמת כואב לי להיזכר ואומרים שזה עובר לגמרי שמוצאים מישהו חדש ועברה כמעט שנה וזאת הפעם הראשונה שהצלחתי לכתוב על זה זה עכשיו.

תמיד פחדתי שייכנס לבלוג וייפול על קטע שאני קוקו בו. אני יודעת שנכנס איזה פעמיים לפחות ותמיד רציתי שיחשוב שהמצב בסדר, לא שזה היה משנה משהו, לאגו שלי. אז המצב לא בסדר וזה מה שהכיר וזה מה שיזכור אבל אני לא חולת נפש ואני יכולה לתת הרבה יותר גם ממה שאני דורשת לקבל.

 ותמיד יש דברים שמזכירים ודברים שכואבים ואני אפילו לא מצפה ל"מזל טוב" יבש ביומהולדת.

יום אחד הוא יתקל בי והוא יגיד לי מה קורה. רוצה לדעת אם הוא הלך מאז למקום הזה שהוא היה אוכל בו כל הזמן ליד הבית שלי

שיר, עוד מעט יש לי יומהולדת ואני מפחדת לבכות