המפגש יהיה לבנות שמרגישות שהן לא מקבלות את התמיכה שהן זקוקות לה, או כתף תומכת להשען עליה. הרבה בנות לא יכולות לספר את רגשותיהן והקושי שלהן כי הן מקבלות תגובות שלפעמים מזלזלות ולפעמים לא עוזרות ופשוט, לא מבינים אותן
יש כאן בנות שמצאו את הנחמה שלהן בבלוגריות כמוהן אבל אחרי הכל מילים על מסך לא יוכלו לעזור ברגעים שבהן צריך להתמודד בסיטואציות מהחיים.
המפגש ממש לא נועד לעודד בנות להמשיך ולא לחלוק טיפים תפריטים קלוריות או נתונים פיזיים.
אני מאמינה שבנות שעוברות חוויה דומה יוכלו לנחם הרבה יותר במבט מאשר במילים בן אדם שלא עבר חוויה דומה.
אני גם מאמינה שזה יכול לתרום המון, לא מדובר במפגש חברתי שבו צריך להוכיח מי אתה, אפילו לשתוק זה המון, העיקר הנוכחות.
******
ז לעשות את זה קצר וקולע, הרבה פחות יבואו כי היחצון יהיה הרבה פחות מאסיבי מהמפגש הקודם, כי שוב, קשה לי בערך לנשום.התבנית תהיה אחרת ולמדתי המון מהפעם הקודמת, כמו צורת הישיבה שהייתה מפוזרת, הייתה לי מחשבה שאם נשב על הריצפה זה ייצור יותר חום ונוחות אבל זה הוביל שכל אחת דיברה עם מישהי אחרת לבד, אז הפעם על הספות (ויש כיסאות אבל אני לא אופטימית לכמות הבנות).
או השעה- הבנתי שכן עדיף לעשות את זה בבוקר-צהריים בגלל האוירה, שמש, חום (יש מזגן!) ובערב זה יותר מנוכר.
יום שישי מביא איתו אנרגיות טובות ומשפחה ואני באמת צריכה את האנרגיות האלה כי באמת אני לא משהו.
למפגש הזה אני אבוא יותר מוכנה, אני אדבר עם המרפאות בעיסוק במחלקה ועם הפסיכו'-עובדת סוציאלית הפרטית שלי כדי שיבנו איזה תבנית כזאת שלא יהיה הכל מפוזר.
אני רוצה שזה יהיה כמו באיכילוב, יושבים 5 דקות שקט. ואז מדברים ורגשות ושיתופים וזה מבין פה וזה מבין שם (דא"ג, היום דיברתי המון על התחושות שלי וקיבלתי הזדהות עצומה, אני מאמינה שסביב שולחן ובמעגל אפשר ליצור אינטרקציה טובה יותר )
בפעם הקודמת אמרתי שכל מי שרוצה יכולה לבוא- גם להזדהות וגם לחבק. הבנתי שעדיף שהבנות שבאות אלה בנות שסובלות או מזדהות עם כל העיניין והבלאגן הזה של האוכל, ודיר באלאק אם עוד מישהי אומרת שהיא לא רזה מספיק!!! זה לא תל השומר ואין סף קבלה של משקל. וכולן שאלו אותי את זה, כווולן.
פעם שעברה הרגשתי שהרבה בנות באו בשביל להכיר חברות אחרות מהבלוג וראיתי כל כך הרבה אייפונים שהתפוצצו לי העיניים.
אז זה לא מפגש חברתי או מפגש ישראבלוג וכמו שמבקשים לכבות טלפון בפעילות באיכילוב יש מינימום שאפשר לתת וזה לא להחליף פייסבוק למישהי שמשתפת מול הפרצוף.
אותו הדבר, בלי מספרים, בלי משקלים בלי כלום. אני רוצה להגיד לכל 13 הבנות (!!!!) שהגיעו תודה רבה שעמדתן בזה ולא חלקתן תפריטים זה היה לי מאוד חשוב והייתה שם הסכמה והבנה והייתי ממש מבסוטה מזה.
כיבוד- היה כיבוד קל כמו שאמרתי, פופקורן דל ושתייה מגוונת, אבל בתחילת הפגישה הביאו מלפפונים שזה גרם לאי נעימות ממש גדולה. גם אני בעצמי הרגשתי לא טוב לחתוך מלפפונים ולהגיש במפגש כזה.
אני מבינה את כל הבנות שקשה להן לאכול משהו אחר ואם בכלל, אבל לטובת הבנות האחרות וגם לטובתי הייתי מעדיפה שלא יהיה משהו גס כל כך על השולחן שימנע מאחרות דברים אחרים, הפופקורן נשאר שלם כמובן.
רוב הבנות שבאו אליי היו מקסימות מאוד אבל הארגון היה מאוד מבולגן ולא ידעתי עד היום האחרון מי באה, אז הפעם נורא חשוב לי לדבר עם כל
אחת לפני גם כדי לראות אם היא באה לתמוך/לשתף/להקשיב או להכיר חברות חדשות.
חלק מהבנות שלא היו יכולות להגיע פעם קודמת למדו (ביה"ס או אוניברסיטה), צבא או עבודה אז שישי נראה לי הכי מתאים
זה יהיה שוב אצלי בבית, בסלון המתוקי שלי שעכשיו קניתי את הציור הכי יקר בגלקסיה והוא אפילו יותר יפה.
המפגש יתקיים ב-22 ליוני יום שישי בשעות הבוקר- צהריים
בשכונת יד אליהו בתל אביב אצלי בבית, אולי יתן לבנות יותר ביטחון לדעת שזה התקיים ואף אחת לא יצאה מתה.
אז בקיצור- אם את רוצה לבוא לשתף, לחבק ולהקשיב בואי
אם את רוצה להכיר את חברותייך לבלוג/לפייסבוק, אל תבואי. אבל בכל זאת אתן יכולות להיפגש.
איך אני שונאת להיות בתפקיד האחראי אני נשמעת כזאת פוצה ואני שונאת להיות בצד של הנותן הוראות
אבל תבינו אותי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
