*

בגדול המטרה העיקרית היא בכלל הייתה שאיפה שהייתה צורך שהיה למצוא אהבה חדשה, זה בא לי נורא בקלות לפני שנתיים, אז למה לעזאזל זה כל כך קשה עכשיו?

תמיד אני אומרת שלא עשיתי כלום השנה, שלא קרה כלום. ושוב כהרגלי בזמן שהותי בחדר החשיבה הגדול, הפעם בתוך המקלחת, הבנתי שקרה פה משהו ושם קרה עוד קצת ולאט לאט כן, גם לי יש חיים והם מתגלגלים גם כשהנשמה שלי תקועה מאחור.

אני צריכה לצאת מהקיבעון שאהבה זה החיים. החיים זה החיים, אהבה זאת מתנה גדולה והיא באה בהרבה צורות ואני אומרת תודה למי שזה לא יהיה שיש לי אהבות, מועטות אך איכותיות, ולהפסיק לחפש אהבה שהיא רומנטית שהיא בעצם יכולה להיות הכל (משפחה, חברות, זוגיות)

לפני חצי שעה קמתי משינה שבה חלמתי על הקודם, וגם יצא לי לחשוב על זה במקלחת שגם עם כל התופת אני רוצה להגיד עוד פעם אחת תודה על היום שהוא העביר לי לפני שנה בדיוק. שחוץ מהיום הזה, הוא העניק לי את היום הכי נוראי בחיי כמה ימים אחרי. בלאגן בלאגן.

ואולי טוב שכך קרה כי אז לא הייתי מכירה את חנן, חברי ואהובי בנפש, אהבת הדם האפלטונית שלי, אח שלי וחבר שלי שעבר איתי כשותף פעיל או רדום את השנה המסריחה הזאת.

וגם את עלמה שדרך הבכיות על ההוא שאבד התחברה לי בתור חברה שזה כבר אירוע נדיר בפני עצמו.

ואז בצעדי ענק לא קרה כלום עד היום שבו עזבתי את המסעדה שהייתה הבית שלי, לא עמדתי ב"תקנים" והגיע הזמן ללכת. היה לי קשה וכואב אבל אני שם פעם בשבוע-שבועיים אז הטבחית מקבלת מנת שיר יפה. דימה כבר עזב.

קצת לפני האמת, התחלתי לגור לבד. אמא ארזה את עצמה והלכה לחבר שלה. אחרי שהרבה זמן כבר חיפשתי דירה מסתבר שהייתי בה 12 שנה לפני כן. עשיתי פה מייק אובר רציני שכלל קנייה והזזת רהיטים מסיבית. תמונות עצים וכסאות- עכשיו יש לי בית.

ואיך אפשר לשכוח אני עקרת בית נואשת. כביסות, ספונג'ה, סופר, מטרד יומיומי. הבית היה מתנקה פעם בחודשיים כשאמא הייתה פה, עכשיו פעם בשבוע וחצי.

ונחזור כמה חודשים לפני, איך לא, יומיים אחרי היום הגרוע בחיי החלום שלי התגשם. טסתי במיוחד לדנמרק לראות את רובי וויליאמס בכבודו ובעצמו בהופעת איחוד עם "טייק דאת' והוא שר במיוחד בשבילי חמישה שירים סולו.

וקצת קדימה לפני חודש וחצי לערך, אפשר להגיד ריגרסיה קלה, התאשפזתי באיכילוב בטיפול יום למבוגרים.

אחרי שעתיים הבנתי שזה הדבר הנכון לעשות כי סוף סוף מקום שבאמת רוצה לעזור ובא לטפל עם אנשים שאני יכולה להקשיב להם. כל חמישי עוזב מישהו וכל שלישי נכנס מישהו חדש. זאת תמיד הפתעה לראות איזה אידיוט יכנס ואיזה נכס ילך.

וטיפה חודש לפני, היוזמה החברתית הראשונה בחיי, ארגנתי מפגש של בנות עם ה"א למפגש של דיבורים ושיתוף ולא משהו טיפולי או טריגרי, המפגש היה אצלי בבית ויחסית לבחורה שלא מצליחה לקבוע עם שני אנשים היינו 14 בנות פה בבית. אחרי שזה לא צלח, ארגנתי אחד נוסף לפני שלושה ימים והלך מעולה. הצלחתי לדבר ולהנחות ומי שלא יודעת, החלום שלי הוא להיות עובדת סוציאלית. אבל כדאי שאשלים בגרות קודם.

אז הלוואי והיומהולדת הזה אני לא אבכה, והלוואי ואוכל לראות את הדברים החשובים באמת,

והלוואי ואשלים עם עצמי והלוואי ואהיה שמחה ואצחק

והלוואי ויאהבו ואוהב והכל יהיה מלא באהבה ולא באכזבה