גל אכזרי של זכרונותבום
שצף של דמעות
אחרי לילה טוב עם צ'ייסר זול ביד וצחוק טוב חוזרת הבייתה עם סצנות משוחזרות בראש
אוחזת את השיער בנסיעה וכל פיפס עושה לי טראח
חוזרת הבייתה מתעסקת בשטויות
טוב שצריך להוריד את הכלבה
הרבה נזלת והרבה דמעות צריך לשחרר צריך לבכות
לנסות לנחם את עצמך ב210 דרכים שונות ולשקר לעצמך למה כן ולמה לא
שבעצם הראש בכלל צריך להתמקד בדברים ולשכוח אחרים
ככל שהזמן עובר אני קולטת שגם לי יש שעון
שעון לימודים עבודה שירות
המגורים לבד גרמו לי לדלג את כל השלבים
אני רואה מה היה לפני שנה ואני רואה את היום
כמעט שום דבר לא השתנה
המקרר הוא אותו מקרר, השכנים הם אותם שכנים ושדה הקקי ממשיך להתמלא בחרא
אני בוכה בטלפון, איך יכול להיות שכל דבר שאני עושה שאמור, או אפילו מצליח לשמח אותי ככה מפיל אותי למטה בסוף?
"זה דבר שצריך לעבוד עליו", הוא אומר לי
הבנתי שזה לא עיניין של כוחות. יודעים מה? יש לי כוח
לא בא לי