באה מקודם הרקדנית שאבא שלי ואשתו "אמצו" מלהקת המחול מפרוייקט שבאים 30 רקדים מדי שנה מרחבי העולםכל השנה הזאת שהיא באה אליהם הצלחתי להמנע מלראות אותה
לא הייתי באה ימי שישי שהיא הייתה שם, הייתי מבטלת והם כעיקרון יודעים שאני מרגישה רע עם כל הסיפור הזה.
הרי אני בעצמי באה פעם בחודשיים ונוכחותה כל יום שם או אפילו פעם בשבוע מרגישה קצת כמו לקיחת מקום.
היא באה בהפתעה והייתי בגינה, כמעט הקאתי
רצתי לקצה השני
1.80 רזה ויפה, ואני ראיתי מקודם תמונות שלי במצלמה
ביקשתי מאבא שלי חולצה שלו, אני עם שק עליי כי אני מתביישת.
המשפחה של אשתו של אבא מכירה אותה כבר. פעם אחרונה שבאתי שאלו בשולחן: "מה קרה, למה X לא באה?"
אני מסתתרת בחדר ובא לי לבכות
איזו בושה
לפני יומיים ביציאה כשהרגשתי רע רציתי לכסות את הפנים מבושה
אני חושבת שזה מחמיר, מרגישה רע על ביסים טעימים ומיותרים אבל עדיין, לא סופרת ולא בוררת. בחיים לא שוב.
אני פה בחדר ובאה עכשיו גם אחיינית של אשתו של אבא. כוסית ויפה, שתיהן משוחחות זו עם זו.
מרגישה כאילו חזרתי לבית ספר,
אני הברווזון המכוער, ההאוט סיידרית. כמה שאנסה לשכנע את עצמי שהשלמתי עם זה נוחתת עלי סיטואציה שגורמת לי לרצות למות.
עוד מעט הארוחה, הרקדנית יותר בבית פה ממני. אתבייש למזוג לצלחת? אהיה בשקט בזמן שהיפות מדברות?
אשתו של אבא שלי אוהבת אותה יותר ממני, איזו שמחה שהיא באה.
לי בקושי אמרה שלום, בכלל לא אמרה לי מזל טוב ליומהולדת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל