השנה 2015.אני יושבת על הלפטופ ומעדכנת את הבלוג השלישי שלי שכרגע נכנס ל"מומלצים" בישראבלוג עם העיצוב החדש.
פתאום אני מקבלת נידנוד בתוכנת ההתכתבות החדשה "פייסבוק אקספרס" מבחור אקראי ומסתורי.
התחלתי איתו את שיחת הצ'אט וכמו שאר האנשים בחיי, גם הוא הוסיף אותי מהבלוג.
לא אגיד מה שמו, כדי לא לסגור אופציות. "בן כמה?" שאלתי אותו. "מספיק יותר גדול ממך בשביל שתהיי מסופקת" הוא אומר לי.
ספקני.
יום אחרי הלכתי לסבתא שלי עם הלפטופ והראיתי לסבא שלי וסבתא שלי איזה חתיך הבחור החדש שהכרתי, כמו שאני תמיד עושה.
אחר כך סיפרתי לדודות שלי איזה גוף יש לו,
ועם הזמן גם אספר לאמא שלי איזה גדול הז....
דיברנו כמה ימים והוא אמר שהוא חייב חייב חייב להפגש איתי. הרגשתי קצת לא נינוחה כי בד"כ אני חייבת חייבת חייבת להיפגש.
הוא בא אליי על הכלי הגדול והיפה שלו, האדום והמושך, האופנוע החדש שלו וירד ממנו. זה כמובן, כדי ליצור אשלייה של תיאור של איבר מין גברי, בעצם יש לו סובארו לא מתפקדת ופלאפון דור 2 וחצי, כי זה עושה לי את זה ממש. הוא גם גבוה ויש לו שיערות ברגליים.
הבאתי את הנרגילה שלי וישבנו למטה 3 שעות ועישנו 4 ראשים. לא הפסקנו לדבר. הוא כיבד אותי ולא שם יותר מידי ידיים, לא על הציצי לפחות.
הרגשתי איתו בנוח לא כמו עם כל הבחורים האלה, הזחוחים האלה והחארות. וששמים ישר יד על הציצי.
הוא היה כל כך חתיך שלא ידעתי איפה לאגור את כל הריר שלי.
"האם ייתכן ש-7 השנים הרעות שלי שלי התקצרו ל-5 מפאת סבל רב מידי לאחר ששברתי את המראה הענקית של א'?" הרהרתי לעצמי בקול.
לו כמובן זה לא הפריע. בחור מחוספס מבית טוב עם דירה שכורה באיזור תל אביב עם עבודה מסודרת אבל משהו סקסי כזה כמו מאבטח כמו משהו עם אקדחים ושרירים בדיוק במידה הנכונה.
בלילה הוא שלח לי סמס כזה סקסי שעשה לי צביט בבטן התחתונה
יום אחרי חיכיתי 13 שעות ליד הטלפון. אחרי שנמאס היה לי לשמוע צלצולים של סמס ופלאפון הכנסתי אותו לתחתונים כדי שאם אני אקבל הודעה אני אדע לבטח (true story)
הוא התקשר וקבע להיפגש.
אחרי שעשינו את זה בפגישה השלישית, כי יש לי קלאסה אבל מצד שני גם לא קיבלתי מאוקטובר 2013 (חס וחלילה טפו טפו טפו)
הוא יצר קשר
"היכול להיות שהשכבת וגם התקשרת????" שאלתי את ע' שניסתה לפענח איך מישהו שניהל איתי אינטרקציה מינית יוצר קשר ועוד יום אחרי ועוד מיוזמתו.
לאחר שהעסק הזה נמשך חודשיים באתי ודיברתי איתו על זה בכובד ראש.
"תקשיב," אמרתי לו.
"אני רגילה לשיברון. אני אמורה עכשיו להיות ליד הטלפון לחכות ולהתבאס. אני אמורה לשלוח סמסים למי שאני יכולה להרשות לעצמי ולהגיד שאתה לא מתקשר. אני צריכה את השבועיים האלה להתאושש. אני צריכה לאבד את הכבוד העצמי שלי. למה אתה טוב אליי?"
הוא הסתכל עליי במבט כזה קצת עקום. הוא לא הפטפטן הכי גדול. ככה הוא. פוקר פייס.
הוא נתן לי חיבוק והתחלתי לבכות. הוא לא אמר כלום והסתכל עליי והלכנו לישון. בלילה הוא לחש לי באוזן שהוא מאוד מאוד מחבב אותי.
הדמעות החלו לזלוג והגרון נהיה חנוק. כמה זמן חיכיתי לרגע נחת. להרגשה של הביטחון והשלווה ושל החיבה והחיבוק הרומנטיים. וידעתי שאני לא צריכה להלחץ. ואותו לילה ישנתי כמו בקומה.
"ז'תם" הוא אמר לי.
"זיתים?" אני שאלתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
