שעות, שעווות עד שמצאתי תמונה שאני יכולה לשים ולא להתבייש בהמבחינת הדימוי העצמי העניינים בזבל, אני הולכת רק עם חולצות ארוכות (מכופתרות כאלה שקופות במקפלים את השרווילים) ושרוול 3/4 כדי שלא יראו לי את הזרועות. או טוניקה ענקית שתסתיר את היריכיים והתחת או מכנסיים קצרים גדולים שהיו של אמא שלי בשנות ה-90.
לפני שצבעתי את השיער לבלונד כולו הוא עשה לי גוונים ונראיתי כמו כוכב פופ מהבאקסטריט-בוייז משנות ה-90.
לא הפסקתי לבכות ודרשתי מאמא שלי שתתקשר לספר שיצבע לי הכל כי אני לא מוכנה לצאת ככה מהבית, אז הלכתי אליו והוא צבע לי כמו חמוד.
עכשיו כולם אומרים לי שזה לא מחמיא ואני נראית כמו "חולה"
(במטוטא לא להמליץ על שום איפור כלשהו שמעתי כבר הכל)
החלטתי לפצוח ב"דיאטה" שהיא לא ממש דיאטה הכי נשבעתי אמונים לא לספור קלוריות יותר בחיים וספורט אני לא עושה, אולי קצת לשחק בXBOX ותו לא.
ה"דיאטה" שלי מתבטאת בכך שקניתי גבינה 9% ומעדנים של 0% וזהו. זאת הדיאטה.
(עד שאני אוכל לשים שוב גופיות בחוץ או להאמין שגם אם אני אשב לי ככה בחוץ מישהו ישים לב)
בכללי אני לא מבינה למה אתן כל כך מקבלות קשה כשגברים מסתכלים לכן על הגוף, זאת אחת המחמאות הכי גדולות שאפשר לקבל לדעתי.
והנה משהו נחמד שראיתי בספר של אנגלמאיר שמחזק את זה שנועדנו להיות:
יש טרנד חדש בישראבלוג שהיה בינתיים אצל בלוגרים בודדים אבל צובר תאוצה, סיפורי סקס, חוויות ופנטזיות
בנות כותבות על איך שהן רוצות שידפקו אותן חזק וטוב ובנים איך שהם רוצים את המתוקונת שלהם
פתאום כל הפתיחות המינית שלי מרגישה מיושנת ויש לי קצת רגשות נחיתות
אולי זה המחיר שזורקים את האנונימיות ששים תמונה או עורכים מפגשים בבית
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
