פחדתי לפרסם את זה הכל ביחד עד עכשיו כי לא רציתי להרגיש נרקיסיסטית, אבל אם פרידה קאלו יכולה, אז גם אנילא ציירתי כבר למעלה משנה וחצי אז התסרוקות בציורים הן בהתאם לתקופה בה זה צוייר... יש לי עוד ציורים שציירתי את עצמי בתור ילדה אבל לא מחשיבה אותם בתור דיוקנים.
(את הציורים האחרים יש ברשימה פה בצד, פרסמתי את כל הטיוטות מחדש)
זה הציור שאני הכי אוהבת כי הוא הכי אותנטי. הייתי אז בת 17 וקצת, ובדיוק באותה התקופה היה לי "קטע" עם מישהו שהיה נורא פופולארי וחתיך ואני הייתי תמימה וטיפשה וחסרת ביטחון. מנגד יצאתי אחר כך עם עוד מישהו שלא נמשך זמן רב וכל השאלות שהיו לי לשאול הוצאתי בציור הזה...
הוא צוייר על החלק האחורי של קופסאת פאזל
גלח- צוייר בגיל 17, בפרידה מהחבר השני שלי ודחייה מצד החבר הראשון שלי מצאתי את עצמי מייבבת מול מצלמת וידאו זולה, בתכנון היה לצלם את עצמי סטייל "מחוברות" אבל זה החזיק מעמד שבועיים
הציור הזה גם צוייר בתחילת גיל 17, בגלל התספורת. אני זוכרת שזה היה בשעות הקטנות של הלילה ושבכיתי, והיום קישרתי בין תמונה אחת שמצאתי לבין הציור שצויירו ביחד. לקח לי 10 דקות לצייר אותו
זה ציור שלא גמרתי אותו ואני לא מתפלאה, לא רק שיש לי נטייה לא לסיים דברים שהתחלתי אלא שנראה לי שהוא אמור להשאר ככה
זה אני ומי שהיה חבר שלי באותה תקופה (השלישי)
בין גיל 17-18
זה גם אחד הדיוקנים שאני הכי אוהבת, אני לא אגיד מה מצוייר בו כי אתם תכנסו לדיכאון
את הציור הזה אני כל כך לא אוהבת ששקלתי לא להכניס...
מגיל 16, שיער ארוך ואדום
גם אותו לא רציתי להכניס אבל אשאר נאמנה לפוסט...
את הציור הזה אפילו לא פרסמתי באף מקום אחר מרוב שהוא מטריד אותי... הדמות השמאלית זאת אני בגיל 4 והדמות הימנית אני בגיל 17+ (לפי השיער)
דרך אגב, קוראים לו "בתולין"
לא יודעת למה, אבל משומה יותר קל לי לצייר את עצמי מדברים מהדמיון.
לא ציירתי כבר קרוב לשנתיים והיום זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה שזה חסר לי
מקווה שאהבתם
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
