אח זה כואב
תכבו לי ת'מחשב
זה כואב זה לא נעים
נרטבו לי המצעים
זה כואב זה מאכזב
אותי זה לא אוהב
איתי זה עוזב
אבל החרא לא עוזב
זה כואב זה כואב זה חודר לי ללב
נדפק לי המחשב
רוצה לחזור אחורה להסתגר בחדרי
להרגיש לבדי
אבל לא תהומי
זה תהומי זה כואב
זה חדר לי כבר ללב
הראש שלי מחשב המוח רק חושב
זכרונות ותמונות
ערמות של ערמות
אילולא הייתי מהססת
הייתי זורקת אותו מהמרפסת
בתקופה האחרונה אני נכנסת לחנויות בגדים ישירות לאגף של בגדי הגברים
המעיל שלי לחורף הוא של גברים, והז'קט המגניב הזה של הקולג' האמריקאי השווה, גם של גברים
עכשיו אני בניחוח ניינטיזי מעלף ועם החצי פוני שעשיתי נשאר לי רק עגיל בפופיק ואני מוציעה סינגל על פלטפורמה וחולצת בטן
ואם כבר במעיל ספורט עסקנו,
עובדה מעניינת עלי:
הייתי הראשונה בעולם אולי שהוציאה פטור משיעור חינוך גופני בבית ספר על נפשי.
היה לי מכתב מאנשי טיפול שעצם הקיום של השיעור מערער אותי ומכניס אותי לחרדות נוראיות
כאילו באמת, זה היה נורא.
אני זוכרת ביסודי באתי למורה לספורט ואמרתי לה שזה לא יפה שהיא נותנת לילדים לבחור את הקבוצות, כי אז יש כאלה שנשארים אחרונים.
אז למזלי בגיל 15 הייתה לי אנורקסיה ותירוץ בריאותי לא להשתתף, אם לא הייתי אנורקסית אז הייתי חובשת את הרגל לפני השיעור, בגיל 16 הוצאתי על נפשי וי"א י"ב לא הייתי כבר בבית ספר.
מעניין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל