אחרי השיחה עם אבא שלי, והידיעה העגומה שאחי (בן 11) "הולך בדרכי", החלטתי לבלות איתו יותר זמן איכות. על בוקר יום שישי נסעתי איתו על קורקינט (לא מנועי) ברחבי הקיבוץ בשביל ליצור איתו קשר.כשחזרנו הוא סיפר לי שאבא שלי סיפר לו שגם לי "קשה" וגם לי יש "בעיות"
הוא שאל אותי, "שיר, קיבלתי את זה ממך?"
בערב של יום שישי כל משפחתה של אשתו של אבי באה לחגוג לאחותי יום הולדת. ראיתי את אחי מתרגז על משהו ונכנס לחדר וסגר את הדלת.
באתי אחריו ודפקתי על דלתו, בלי לשכוח להכריז שזאת אני כמובן.
נכנסתי והתיישבתי לו על המיטה. הוא דיבר איתי על דברים שטחיים בהתחלה. אחר כך הראה לי יומן שבו הוא עושה רשימת "לינקום" באנשים שעשו לו דברים רעים. שאלתי אותו, מה רותם עשה לך?
עמית אמר לי, לפעמים אבא מתעצבן עליי ופעם הוא נתן לי סטירה או גורר אותי לחדר. אני לא יודע מאיפה הוא יודע אבל הוא צעק לכל הילדים בשקמה (מסגרת בקיבוץ אחרי הלימודים) שאבא שונא אותי ומרביץ לי ולא אוהב אותי.
ואז הוא סיפר לי שלפעמים יש לו חרדות, מסוף העולם, שההורים הולכים, משקמה שלא נתנו לו להכנס לשם שבוע כי הוא זרק אבנים.
כל השיחה הוא הסתכל על הקירות כדי לא לבכות. החזקתי לו את היד ואמרתי לו שאני מבינה אותו וגם לי היה קשה.
הוא אמר שהוא שמח שגם לי יש את זה ואנחנו החברים הכי טובים. הוא סיפר לי שהוא משחק בבובות והוא מתבייש, ולפעמים הבובות משתלטות עליו והוא נהיה אגרסיבי.
אמרתי לו כמה שהוא מיוחד ויפה וחכם ואינטלגנט ושהבעיות האלה לא סותרות וגם לי יש, ואז הוספתי לו, "תראה איזה פצצה יצאתי!"
הוא לקח טישו, אמרתי לו שזה טוב לנגב את האף כדי שלא יהיה לו סינוסיטיס. הוא אמר לי שהוא רק "מייבש את הדמעות ממקודם".
הוא שאל אותי אם אני יכולה לתת לו עצות. פה חשבתי.
לקחתי את הלילה לחשוב מה יקל על חיי אחי בבית ספר ובשקמה בכללי, ונזכרתי בימים שלי בתור ילדה בת 11 מסתגרת בוכה בשירותים וקוראת מכתבים שאמא שלי הייתה משאירה לי לפעמים.
הוצאתי ארבעה דפים והתחלתי לכתוב.
כל מכתב שמתי במעטפה נפרדת עם 2 סוכריות מנטה. אבא שלי פחד שהוא לא יבין את הכתב אז הדפסתי את זה באותיות כחולות, בשביל שיהיה פחות רשמי ו"לב" קטן למטה. את המכתבים אבא ביקש שאשאיר פתוחים כדי שאשתו הסקפטית תוכל לקרוא אותם לפני כן לראות שאין שם משהו לא לעניין. התעקשתי שאני אחותו ואם הייתי גרה איתם הוא היה מושפע ממני יותר, ויש לי מה להגיד לו והוא צריך לקלוט גם פרספקטיבות אחרות על החיים. זה לעיין אחר
והנה המכתבים המקוריים:
ביקשתי שתביא לו אותם בימים שהוא קם הפוך, מרטיב במיטה או מקבל איזה התקף
אמן וזה מה שאוכל לעשות ממרחק שמיים וארץ ממנו
ואם להיות חוצפנית ולא ברוח הפוסט, אשמח אם תצביעו לי בתחרות, כי אם אנצח, אהיה מאושרת יום וחצי ואני אספר לכולם שיש לי בלוג פצצה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
