אין לי כוח לכתובאני עובדת הרבה בזמן האחרון בגלל פורים, כל כך פחדתי שאני לא ארגיש את החג עד שנפלו עליי אלפי אוזני המן, אבל בלי הגזמה, אלפי אוזני המן
אם לא ידעתם, אני עובדת בתור אורזת עוגיות שזה בתכלס נשמע נורא נחמד ויפה עד שאני מקבלת עגלה כזאת:
שבתוספת עוגיות, גרנולה, ריבה, טפנד, פסטו וקרוטונים הופכים להיות מדף יפייפה של זה:
(זה מסודר בשני טורים, אל תטעו!)
ולנושא אחר:
לפני כמה ימים מורה הנהיגה שלי אסף תלמידה אחרי שהשיעור שלי נגמר ביחד עם אמא שלה. מסתבר שהתלמידה חרשת אילמת (טעות איומה על הכביש) ואמא שלה מאחורה רושמת פתקים למורה כדי שיכוון אותה בנסיעה.
דיברתי איתה קצת על איפה הבת שלה תוכל לעבוד, נתתי לה מספר טלפון של מסגרת וקיוויתי לטוב.
היום הייתי בדיזנגוף סנטר עם חבר של אמא שלי. ראיתי חנות יצירה והחלטתי לקנות לאמא (ולבת, אבל אל האמא התחברתי יותר) את הדבר הזה:
כעקרון זה אמור להחליף את הפתקים שהאמא רושמת בחטף ב"כתוב ומחק" שגם המורה יוכל להשתלט על זה.
לא באמת ציפיתי להכרת תודה ענקית אבל גם לא חשבתי שהתגובה שאני אקבל תהיה: "מה, אין לזה מוחק?"
אמרתי לעצמי יאללה חפיף וסבלתי מהנסיעה האיומה של הבת שלה.
אמא שלי הצטרפה אל הנסיעה שלנו היום והחמיצה פרצוף כל הנסיעה שאני מקללת יותר מידי ושפעם אחת עשיתי אצבע משולשת למישהו שחתך אותי עמוקות.
כשהתלמידה החירשת עלתה, אחרי 3 דקות אני ואמא שלי קיבלנו בחילה והחלטנו ללכת את ה2 קילומטר שנותרו ברגל.
חוחוחו
בלי ידיים ווהוו ווהוו
יש לי חמידות שתשמש אותי בתור בלדרית סמים
אבל מי רוצה להיות חמודה, כולן רוצות להיות כוווווווווווסיות
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
