*

אבא שלי לקח אותי לטיול בת מצווה שאחותי נולדה בדיוק

כל הטיול הרגשתי שהוא מתחרט שהוא פה ולא שם.

אני חושבת על הטיול ואם אני אחשוב על זה לעומק אני עלולה לבכות.

לא יודעת אם ניצלתי אותו כראוי

היחסים איתו לא היו כל כך טובים באותה תקופה, לא ממש תקשרנו.

את אמסטרדם דווקא אהבתי. קשה לי לחשוב שזה היה לפני שמונה שנים, זה מדכא אותי לחשוב איך הזמן עבר מהר.

הייתי כל כך מדוכאת ולא רעבה, לא הייתי אנורקסית אבל לא הייתי רעבה.

המשפחה לא הבינה את זה בזמנו, הייתי כל כך מדוכאת שלא אכלתי. בדיעבד אולי היו מתייחסים אליי אחרת ולא היו מייסרים אותי.

הגעתי למשקל 39 ואני מספרת את המספר כי לא הייתי אנורקסית, הייתי כל כך בדיכאון. היה לי רע בבית ספר.

הלוואי והייתי יכולה לחזור על הטיול עם אבא שלי עוד פעם.

אני לא רוצה לטוס לחו"ל, חוץ מההופעה של רובי ביולי באמסטרדם. לפני שנתיים הייתי בהופעה שלו בדנמרק, החבר הקודם שלי בדיוק נפרד ממני וכל הטיול הייתי בדיכאון אטומי, לא יצאתי מהחדר. אני בחיים לא אסלח לו על שיחת הטלפון שנתן לי בעודי בחדר בדנמרק. בחיים לא אסלח לו על זה שגרם לי להרגיש רע והשאיר אותי בחדר. הוא היה מחורבן אבל לפחות הוא אהב אותי. אני אוהבת אנשים אחרים עכשיו, אוהבים אותי.

בהופעה הייתי באופוריה.

הלוואי והייתי יכולה לחזור ליורו דיסני ולהנות הפעם. אני מתקשרת עם אבא שלי יותר טוב והפעם אולי אוכל צ'יפס, אם אהיה במשקל נורמאלי.

יש לי מחנק בגרון. אני לא יכולה לא להרגיש אשם על זה שלקח אותי בעל כורחו כשאחותי נולדה, ראיתי את האכזבה בעיניים שלו, ראיתי את האכזבה שלי מעצמי. את אמסטרדם אהבתי ואני רוצה לחזור לשם.

כל כך דיכא אותי שלא הייתי יכולה להנות כראוי לטיול בת מצווה.

לפני שנה אבא שלי לקח את משפחתו החדשה ואחיי ואשתו לטיול סקי ולא הוזמנתי. אם אחשוב על זה אתחיל לבכות.

אומרים לי לא להתרכז בעבר אבל אני כועסת ופגועה

בבר מצווה של אחי אני מאמינה שייקח אותו לאמריקה. אפשר להגיד שאולי ישקיע בו יותר ממה שהשקיע בי, כמו בילדותי. אני מקווה ויש לי תקווה שייקח אותי גם. לא יודעת איך אהיה בחו"ל אבל אני יודעת שאני לא אראה אותו יותר אם לא אוזמן. אני חושבת שהדחקתי את חוסר ההזמנה הקודמת והמשכתי לבוא. היום לא הייתי באה, היום אני חזקה ויש לי אופי ואני יכולה להחזיר. מלחיץ אותי קצת לדבר איתו ואני חושבת שאשתו לא משתגעת עליי.

והנה אני בוכה בטעות ואני שונאת לבכות.

הלוואי וייקח אותי שוב ליורו דיסני.

ראיתי את החוש השישי פעם שלישית והעלו הצגה של זה שהצליח להוציא חרב מהאבן.. היה את זה שם. ביורו דיסני, התפדחתי לעלות. אני יודעת שהיום הייתי מצליחה להוציא את החרב כי הייתי עדינה איתה.

הוא ייקח את אחי לאמריקה. לא הייתי באמריקה, זה היה יקר מידי אז ואחותי נולדה. לא הייתי יכולה להרגיש יותר רגשות אשם מזה.

הייתי בת 12 ובמוחי הייתי בת 60.

לא התחברתי לילדים האחרים ואבא היה מאוכזב. אני לא רוצה לענות לו לטלפונים כדי שלא יהיה מאוכזב. 

הוא מסיע אותי לתל אביב כי קשה לי לחזור ברכבת בחושך, זה מדכא אותי.

זה נטל עליו אבל הלוואי והיה רואה את זה כ"בונדינג".

הלוואי והייתי יכולה לחזור אחורה ולהנות כמו שהייתי אמורה, ואני מבטיחה אבא, הייתי אוכלת את הצ'יפס המזויין.