בביצוע של רבקה זהר וזהבה בן. אני אישית מעדיפה את של זהבה כי יש לה כאב מובנה בקול
למה בא לי למות מהשיר הזה?
כי שאני מאוהבת אני חלשה כמו האישה שבשיר
"תסמונת האישה המוכה", היא קראה לזה
להשאר שם בתת תנאים, רק שהוא יהיה שם גם
הצורך והתלות
ההבלגה וההכחשה
הצורך לדעת ששם
והדבר הכי חשוב-
שלא ישכחו שהיינו שם מלכתחילה
הידיעה שהיינו מספיק חשובים לאדם השני, שגם אחרי שזה נגמר, אתה אי שם בראש שלו
לדעת שלא לחינם נלחמת וסבלת.
השיר מספר של גבר שבוחן את הגבול שהאישה שלו מוכנה ללכת
שאלה ראשונה היא להציע לה בדיעבד לחיות כ"שפחה"
שאלה שנייה, מה יקרה אם אבגוד
"העיקר שאדע שתחזור מזרועות האחרת, אם צריך לא לבכות לא אבכה"
שאלה שלישית מה יקרה אם הוא ישליך אותה לרחוב
פה היא מתמהמהת. כאן השוני ביני לבינה: אני הייתי נלחמת ולא הולכת בבושת פנים.
הדבר שהכי כואב לי בשיר הוא הבקשה שלה ממנו, שבעצם זה הפחד הגדול ביותר שלי ממערכות יחסים שהיו חשובות לי: שלא ישכחו אותי.
היא מבקשת ממנו שלא יבקש שישכח אותה כי לזה אין לה כוחות, בניגוד לבקשות הנוראיות שביקש ממנה לפני כן
הרצון לשמר את הרגש והזיכרון
שלא הייתי שם לשווא. שהיה שווה את החרא
הגרסא של זהבה בן:
הגרסא של רבקה זהר:
האם רובנו חוטאות בתסמונת האישה המוכה???
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל