מהילדה שצעקו את שמה במזדרונות ביסודי כמה היא מכוערת לאת יפה כוסיתכשאתם באים ללטף לי את השיער אני באינטסטינקט מתרחקת מכם שלא תרגישו את השיער הסבוך הארוך והאדום שלא קיים כבר 3 שנים מיולי האחרון
כשאתם מסתכלים לי בעיניים אני מפחדת שתראו לי את הקילוף של המשקפיים שהתחלפו בעדשות, אתם תראו את החנונית הנחבאת לחנונית שמתעצבנת כשממעיטים מערכה, אבל הולכת לבכות בצד.
אני יושבת במספרה ובת הזוג של הספר קוראת לי יפה בכל פעם שאני באה ואני בטוחה שהיא רק רוצה לשפר את מצב רוחי
"באמת?" אני שואלת אותה, ואני באמת מנסה לדעת, באמת? באמת? באמתבאמת לא בכאילו? לא מרחמים?
ואני לא מצליחה להאמין לה
כשההוא קרא לי כוסית אמרתי שזה בגלל השמלה, כשהחבר הטוב אמר זה בגלל שהוא מרחם עליי, חייב
קמתי מכוערת בחודשים האחרונים, הבלונדיני נראה לי לא אסטתי. כל 3-4 חודשים השיער שלי משתנה, אני נראית כמו לסבית או ילד קטן או ג'סטין ביבר אז אני שמה שמלות
וכשאני מודדת חולצה מידה 34 בחנות והיא עולה עליי אני בוהה בה ואומרת שמשהו חייב להיות פה לא בסדר, לא יכול להיות שזה קטן, כי זה כל כך גדול, באמתבאמת ואני לא משקרת. אני בחיים לא משקרת לעצמי אז אני לא קמה מהמיטה כדי להתמודד עם האמת.
"איך הצבע?" אני שואלת והוא סתם אחד לא כל כך מיוחד והוא אומר לי שהכל וכל תספורת וכל צבע יהיו יפים עליי כי אני יפה, ולו אני מאמינה כי ראיתי איך הוא מסתכל עליי אבל עד כאן, אין כניסה
פעם ראשונה שמישהו זר קרא לי יפה נעלבתי ושאלתי אותו אם הוא מסתלבט עליי. הוא נבהל ואמר שמהפתאום אז הלכתי לבכות בצד
כשאבא שלי קרא לי "כוסית" בחתונה האמנתי לו, כי הוא חייך אליי אבא שלי חייך אליי ורק המחשבה על זה מעוררת בי דמעות
אבא שלי אף פעם לא קרא לי יפה לא אז ולא היום
ואשתו בכלל רק נתנה לי נשיקה בבת מצווה לפני 8 שנים, כי היא נגעלת ממני עד היום בגלל הכינים שהיו לי ביסודי והיא הייתה עושה לי טיפולים יסודיים במקום אמא
אז מחמאה לא קיבלתי ממנה בחיים, גם כשאני משתפת אותה בטפשותי בדימוי העצמי המפגר שלי, כל כך מפגר שלי
אז היא אמרה לי יום חמישי שבחיים אני אאלץ להתפשר בגלל מי שאני
והיא לא רואה את היהלום הלא מלוטש שבי, זקוקה הרבה עבודה אבל מעולם לא חשבתי שאני טפשה. אני לא משכילה אבל לא טפשה, למרות שאני משתדלת לא להשתמש במילים כמו: "סברתי", "אך", "אינני" ואני לא מקפידה על פיסוק ולפעמים מוחקת נקודות כדי שלא אראה מאולצת בפני עצמי
"כשתתבגרי תהיי יפה" הדודה הייתה אומרת, ולי בכלל לא אכפת. זרקו לי פה ושם אז ביסודי שאתחרט על איך שאני נראית ולי לא היה אכפת. כל שנה הופכת ליותר ויותר פדנטית, שגעונות חדשים. היום אני מנקה את הכפות רגליים שלי עם מגבונים לחים כדי שחס וחלילה לא יראו את הלכלוך כשאני פוסעת, כאילו, הולכת.
מכנסיים אני בכלל לא מודדת, במכנסיים אני מידה יותר גדולה, אני אגסית כזאת, אני מדדה מפה לשם ומתגלגלת במדרגות
מתייסרת בין דימוי גוף כזה או אחר ומקבלת מחמאות על מראי
כוסית? ממתי קוראים לי כוסית? זה חייב להיות בגלל השמלות. או שהבטן שטוחה, זה חייב להיות זה
אני מאושרת שמחמיאים לי ואחר כך
היום קמתי בתחושה מכוערת, אז צבעתי את השיער
היום הרגשתי אסתטית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל