דבר אחד בטוח אני יכולה להגיד על מאניה דיפרסיה כשאתה על כדורים: זה מלחיץזה מלחיץ כי בכל יום אתה יכול להרגיש שאתה נופל לבור ללא תחתית ושאין לך שום דבר לחיות למענו
וזה גם לא צפוי, זה לא בא בהדרגה של יום לא-משו ואז נהיה עוד קצת לא משהו. תוך כמה שניות אתה יכול לעבור ממצב שבאמת אתה בסדר, אין שום דבר שאתה יכול לחשוב עליו שהוא באמת מפריע לך למצב שבו שאתה מרגיש באופן הכי בנאלי שאין לך תכלית ואין לך מישהו להעביר איתו את הדקות הבאות.
אני יכולה להעיד על עצמי, א"עפ שאין הנחתום מעיד על עיסתו, שהשתפרתי בתור בנאדם ואני יותר חברותית ממה שהייתי, לא שזה ממש שיפור ניכר, אבל גם עם יותר ביטחון ובכללי יותר נעימה. חוץ מההתפרצויות שנאמרו כאן להנ"ל.
היה לי ידיד שהיה שכן שהיינו מעשנים ביחד והיינו נפגשים די בתדירות והפגישות היו אומנם שטחיות ולא מעניינות כל כך אבל זה העביר את הזמן.
לאחרונה בגלל היובש הוא נפל ל"נייס גאי". היום באתי לבקר אותו והוא פשוט מחוק מהתחת ואין עם מי לדבר. הוא כאילו מנסה לדבר אבל הוא ממלמל.
הבנתי שזה הזמן שלי לזוז אחרי שהוא שאל בפעם השלישית אחרי 5 דקות אם בא לי קפה.
אני מרגישה נורא עצובה ובודדה ואין לי תחומי עיניין. עכשיו כמובן אני לא ממש אחפש כי בא לי לקבור את עצמי אבל בכללי חסר משהו.
לפעמים אני נתקפת מוטיבציה לא נורמאלית להצליח להיות מה שאני רוצה, העיקר שיספק אותי נפשית ופחות חשוב לי הכלכלית, ונרשמתי לשתי בגרויות כדי לקדם את המטרה. אתמול הייתה בגרות אחת ואני ממש ממש מקווה שאקבל 55. נהייתי כל כך אפתית שכשרוב הנבחנים היו בלחץ ושיננו את החומר לפני המבחן אני עוד הייתי חצי מסטולה.
שישי שבת עבר יחסית בסדר ובצורה מפתיעה לא סבלתי אצל אבא שלי. רק כשהמשפחה של אישתו באה הרגשתי ממש חרא אבל מצאתי מלא תמונות של אבא שלי כשהוא תינוק וילד ונער וקודם כל ממש התאהבתי בו הוא היה כל כך יפה שזה כואב. מה שגם שרואים בתמונות שלו שהוא מהנערים המופנמים והשקטים שכולן חרמניות עליהם בסדרות ובסרטים האמריקאים
הוא היה נורא סקפטי שאני אסדר את האלבום אבל יצא לי משהו נדיר ויפה והאחים שלי היו לידי ושאלו אותי כל מיני שאלות על הסבאסבתא שהיו לנו ומתו כי הם לא הכירו אותם וגם אני בקושי אבל אבא שלי לא מוצא עליהם מילה. עם כמה שהוא חסר רגישות כלפי אחרים הוא נורא רגיש בעצמו.
היה לנו בונדינג לי ולאבא שלי ואולי זה בגלל זה שהביטחון שלי עלה כי פעם נורא פחדתי אפילו לפנות אלי ונלחצתי אפילו לבקש ממנו משהו או לשאול אותו משהו פן יתעצבן אבל היום אני יותר עונה לו ויותר מראה לו את האופי שלי והוא אפילו זרם איתי על פאנץ' גס
בנוסף הוא הביא לי שרשרת מזהב טהור של השם שלו שהוא קיבל לבר מצווה. רק אם הייתי יכולה לתאר לכם איך זה ריגש אותי. הבעיה שלאבא שלי יש אותו שם כמו של אחת הבני זוג הקודמים שלי.
כשאמרתי לאחותי הקטנה שהיא אישה קטנה היא נעלבה ואמרה שהיא עדיין ילדה (9)
אמרתי לה שזה טוב להיות אישה קטנה והיא התעקשה שאני לא אקרא לה ככה. אז אמרתי לה שהיא נערה
היא אמרה שהיא לא נערה והיא ילדה אז אמרתי לה שעוד 3 שנים היא תהיה נערה
היא שאלה אותי למה בגיל 12 אז עניתי לה שאז היא תקבל מחזור (למרות שאני קיבלתי בגיל 10!!!!!)
היא שאלה אותי מה זה מחזור ואם יצאו לה זרעים
אמרתי לה שזרעים זה אצל בנים
אז היא שאלה אותי "זה מתי שיש שערות בפות?"
כן ליאורי, יש גם שיערות בפות"
"אבל אני לא רוצה שיערות בפות!" היא מחתה
"אבל לכולן יש שיערות בפות, גם לי יש"
"וזה כואב לך?" היא שאלה
"לא"
"ונתפס פיפי בשיער?"
"לא..." למרות שתכלס אף פעם לא חשבתי על זה
ואז היא הלכה והשבעתי אותה לא לספר לאמא שלה. היא לא תרשה לי לבוא לשם יותר
והחלקתי את השיער בהחקלת קראטין ויצאתי מכוערת
ביי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל