היה לי ממש כייף היום ואיזה כייף לרשום שהיה כייף כי הרגש הזה אצלי כבר השתבש לגמריהייתי עם הדודה ואמא שלי היום בסיבוב בעזריאלי ושנקין ואז הלכנו לאכול עם סבא וסבתא ועוד דודה ב"הרבט סמואל" של רושפלד לכבוד יום הנישואים שלהם
המשפחה שלי לא מושלמת ומי שמכיר קצת את הסיפור יודע את היתרונות והחסרונות שלה. הילדות הייתה די חרא ולא הצלחתי להגיע למקום הזה עד גיל 16 אבל אם הייתם רואים את האינטרקציה שלנו, אין קווים אדומים אין פוליטיקלי קורקט אין טאקט ואין מחסומים
אנחנו נורא פתוחים אחד עם השני ולפעמים יותר מידי. אין ממש אינטימיות והמון ביקורת והמון תסכול וכעס ועצבים אבל המון רגעים סוריאליסטיים של בדיחה על חשבונם של אחרים מאיתנו ודיון פתוח (לטוב ולרע- אצלי זה נגמר בד"כ רע)
כל הסיפור שהיה לי מגיל 16 עם האשפוז בגהה והחשיפה של המשפחה שלי לכל הנושא של בריאות הנפש וכל התהפוכות שעברתי פתחו במשפחה לפי רמה אחרת של קבלה ולא רק אליי גם אחד אל השני
נדפקתי חזק וסבלתי המון אבל למזלי מצאתי דו שיח עם חלק ממשפחתי שהפכו להיות חבריי והם באמת חבריי לכל דבר
אם זה בשיחות שאין שם חוקים של יחסי משפחה וסינונים או בזה שאנחנו יוצאים ביחד הרבה ויש לנו שפה משותפת
אם פעם התביישתי בזה שסבי ודודה שלי הם חלק מחבריי הקרובים ביותר, היום אני אומרת תודה
דודה, אני , סבא, דודה, סבתא, אמא
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל