*

בעקבות הטראומה הנוראית אצל רופאת הגאסטרו אחרי שראיתי את המשקל שראיתי אחרי שבועיים את אותו משקל בדיוק אצל הפסיכיאטר, שזה משקל שבחיים שלי לא הייתי בו אני לגמרי נכנסתי ל"משטר אוהל" שזה אומר- אני נראית כמו אוהל. שזה אומר- טוניקות וטייצים. הבעיה שעכשיו סופר חם בחוץ ופעם הייתי שמה את השמלות בלי כלום מתחת אבל בגלל שהתרחבתי הן נהיו יותר מידי קצרות. 

אז הלכתי היום לסופר. עשיתי קנייה סבבה ומשלוח. לאחר מכן הלכתי ל"אייס" בשביל לקנות משקל דיגיטלי. כן, זאת הייתה החלטה מושכלת ומחושבת של רבע שעה בערך.

כשהגעתי הבייתה ראיתי שאין לי מפתחות ונזכרתי שבגלל שעשיתי משלוח ולא הייתי צריכה לסחוב את המוצרים, השארתי את העגלה בסופר עם המפתחות תקועות בעגלה ( יש את המחזיק הזה שנכנס לחור של העגלה בשביל לשחרר אותה)

אני לא מאמינה באלוהים אבל בכל זאת כשקורה משהו רע אני בטוחה שהוא מאשים אותי. ועוד אחרי שתרמתי עוגיות לנזקקים!!! מה הקטע????

אז עכשיו אני בבית אחרי שהעובדים בסופר ירדו עליי. נו, שאתה סטלן אתה לא צריך אשכרה לעשן בשביל להיות מעופף ואני בכלל מרחפת באוויר.

פתחתי את המשקל ועליתי עליו וראיתי שירדתי קילו. עכשיו בהתחלה שמחתי אבל הקטצ' העיקרי הוא שלא ירדתי במשקל בשביל להתחטב ולהיות יותר רזה, ירדתי במשקל ואני מתכוונת לרדת בשביל להגיע למשקל המקורי שלי. ככה שאין באמת ממה לשמוח, פשוט בימים האחרונים לא היה לי בולמוס. כי לא היה לי אוכל. אז הלכתי לסופר. כנראה שהיום יהיה בולמוס.

ולחדשות אחרות- ראיתי את תוצאות בחינת הבגרות שעשיתי בהיסטוריה ב' ולשון ב'. קחו בחשבון שלמדתי לבד בבית איזה 4 ימים לפני הבחינה. על לשון בכלל ויתרתי ולא ידעתי את החומר ולא הצלחתי ללמוד כי זה באמת משהו שאי אפשר ללמוד לבד, לקחתי בחשבון שיהיה את החיבור שהוא 30 נקודות ואני יודעת לזיין את השכל. בבחינה לא עניתי על שליש מבחן (וסיימתי אותו מהר) ומה שכן עניתי ניחשתי. מפה לשם קיבלתי 74 והייתי בטוחה שאני סוג של גאון. (למרות שהגיונית, לא ייתכן שקיבלתי ככה כי שוב, לא עניתי על שליש מבחן...)

מנגד- להיסטוריה התכוננתי 4 ימים כי לא הייתה מיקודית בחנות והיא הגיעה ביום ראשון כשהמבחן היה יום חמישי. היה מאוד מעניין בגלל השואה ומאוד משעמם בגלל קום המדינה אבל בכל זאת חשבתי שהפגזתי. אבל גם פה קיבלתי 74 והרגשתי מובסת. בניגוד למלחמות ישראל אני הפסדתי במערכה. לפחות עברתי אותה בלי נפגעים. (פגועת נפש אחת אבל זה בר טיפול)

לפני שבועיים לדודה שלי הייתה יומהולדת וחגגנו לה עם המשפחה בעוגה ונרות. אמרתי לה בצחוק שתבקש שיהיה לי בן זוג וזה נורא הצחיק את כולם אבל מפה לשם זה התגשם למרות שלא נראה לי שהיא ממש ביקשה את זה

אני נורא חסרת ביטחון ופרנואידית ונהייתי גם חשדניסטית אבל הכי גרוע זה שאני נורא דביקה מה שלא הייתי פעם ואני מהנמרחות ומהאלה של ה:"נושי, מאמי, שושי, נוני, פשוש" ובאמת שזה מעייף אותי להגיד שמות חיבה אני מרגישה שזה גוזל לי אנרגיה. כנראה היה לי מחסור נורא גדול אבל אני לא ממהרת להכריז דברים ואני מקווה שיהיה בסדר חמסה חמסה

ולסיום, אני מפסיקה עם העישון לאיזה שבועיים ככה להבין באמת מה קורה בסרטים שאני רואה

ביי