*

כבר בשעה 10-11 בלילה העייפות הנוראית נופלת עליי אבל אני לא מצליחה להרדם. זה נראה כאילו כל שעה שמקרבת אותי ליום הבא אני נהיית פחות ופחות עייפה ויותר ויותר זומבי

הסימן הראשון לזה שהלך עליי זה הציפורים. כל פעם שאני שומעת אותן מתחילות לצייץ אני יודעת שזה כבר לילה אבוד שבעקבותיו יבוא עוד יום אבוד כי יש לי איזה משהו בגוף שנותן לי להרדם רק באור יום.

ניסיתי גם לא לישון המון המון שעות רצוף אבל יצא שבכיתי מחוסר אונים של כמה אני עייפה

דבר נוסף הוא שבתקופה האחרונה אני מנסה בכוח וללא הצלחה להקיא לפנות בוקר. לא חס וחלילה בולימיה או למטרות הרזייה, יש לי את הבחילה המגעילה הזאת כל היום שלפנות בוקר גורמת לי לנשום לא סדיר. אני לא יודעת להקיא, הקאתי אולי פעמים ספורות בחיי, לא משנה כמה עמוק אני מכניסה לגרון אני רק משתעלת ואז גם כואב לי הגרון ואני נשארת עם הבחילה הזאת עוד כמה שעות או עד שאני מעשנת משהו שלצערי כרגע לא זמין אז אני בעוצר בית כי בחוץ הבחילה נהיית יותר מגעילה.

היה לי שאריות אז גלגלתי לי סיגריה ועל השאיפה השנייה אני שומעת את צלצול הדלת.

סבא שלי בא בהפתעה להביא לי משהו לאכול כי לא הצלחתי להגיע לארוחת שישי כי הייתי מותשת מלילה ללא שינה ובחילות

שהוא נכנס קלטתי שהוא מריח והוא שאל אותי נורא בזהירות ובעדינות אם העישון זה שגורם לי לבעיות בבטן. הסברתי לו שזה הדבר היחיד שעוזר לי ושבזמן האחרון אני לא מעשנת וזה מפתיע שהוא נכנס כשיש בתקופה שאין.

הסברתי לו גם שהרבה חולי גסטרו מקבלים רפואי ונתתי לו את הדוגמא של חולי הסרטן והכימו, שעוזר להם לבחילות

ביקשתי ממנו סליחה ושאם הייתי יודעת שהוא יעלה אז ברור שלא הייתי מדליקה כי זה דבר אחד זה שהוא יודע שאני מעשנת לבין שהוא עד לזה

(א"עפ שהוא קנה לנו כרטיסים לברלין ביוני ואני רמזתי לו חצי בצחוק חצי ברצינות שהוא הולך לנסות איתי שם )

אני מרגישה כזאת סיעודית כי כל מי שמדבר איתי שומע כמה לא נוח לי פה וכמה לא נוח לי שם

איבדתי את התאבון אבל לא את הרעב.

זה כאילו אני נורא רעבה ואני מרגישה את זה בבטן אבל רק המחשבה על האוכל עושה לי טוב. אני כמובן אוכלת בכל זאת, לצערי לא דימיינתי לעצמי שהבולמוסים יפסקו בגלל חוסר נוחות שכזה.

הלילה ראיתי שני סרטי "המסור". אני זוכרת בגיל 17 הלכתי  למסור 5 בתלת מימד. ישבנו בשורה האחרונה ואני זוכרת שברגע הראשון שחתכו למישהי את הבטן והאיברים שלה עפו עליי בתלת מימד אני צרחתי את הנשמה שלי אבל לא בקטע כייפי של סרט אימה וחוויה אלא אימה אמיתית של מתקפה וחוסר אונים. 

אני לא יודעת אם זה נהיה אלים יותר עם כל סרט או פשוט שלראות את זה דרך הלפטופ הרבה יותר ידידותי למשתמש אבל דווקא הצלחתי להבין את הרעיון המעוות שאיבדנו את יצר ההשרדות שלנו ואת הערך לחיים.

אני מניחה שאם הגבר בסרט היה לוקח אותי אחרי ניסיון האובדני שלי, שכן, "אין לי ערך לחיים" (הקריטריונים לבחירת הקורבנות שלו) הוא היה נותן לי איזה משימה נוראית בשביל שאציל את עצמי. כל הסרט ישבתי וחשבתי על זה שפשוט הייתי מחכה ובוכה ולא עושה כלום. נו כל הסרטים האמריקאים האלה. תראו לי מישהו אחד שיהיה כלוא ובסכנת חיים עם שעון מתקתק תוך כדי שהוא לוקח חיים למישהו אחר בצורה הכי מעוותת שיש ואז הולך למשפחה שלו והוא אומר לאלוהים "בואנ'ה איזה מזל יש לי, פארטייה ברבאקקק!!!!"

אולי עוד מכל הסרטים האלה בגלל חוסר השינה אני אהיה איזה מבקרת קולנוע. יצא מצב שכל תרגום לסרט שיש לו ציון מעל 7.7 בIMDB כבר ראיתי. סורי, אני לא יורדת לפחות מ7.7!! וזה משחק מילים ממש טוב חבל שאני לא יכולה לרשום את זה בפייסבוק

ויכול להיות ששכחתי להשוויץ בתמונה החדשה והמטרידה בסלוני??? מממ

עכשיו כבר 06:33 בלילה ואני הולכת לראות את החלק השלישי של המסור. wish me luck