באמת באמת בא לי למות אני עושה שטויות ואני לא מבינה למה אני עושה אותן. אני בראש של לעשות דברים ולהתחרט עליהם כי גם ככה אני מתחרטת על הכל ויהיה לי במה להתבייש ויהיה לי סוד ואין לי סודות והכל אני מספרת פה ושםאבל הסודות יושבים לי בגרון וזה כבר לא המעי הרגיז שעושה לי בחילה וחשבתי אולי אאלץ ללכת לטיפול פסיכולוגי ואולי עכשיו שיש לי את הרכב אוכל לחזור אל המטפלת שהייתה לי לפני שנתיים שעברה לאיזור השרון
אז הסיפור עם החמוד נגמר ולא בגלל שדפקתי לו את המקלחת
לא אתן הסברים למה ומה הוא אמר לי שגרם לו לרצות לחתוך כי מי שמבחוץ לא יבין ויחשוב שזה תירוץ אבל אני יודעת שזאת סיבה, וזה משהו שהוא סיפר לי עליו לפני המון חודשים אז במקום מסויים אני לא מופתעת אבל קצת מאוכזבת
הקטע המוזר הוא שאני פחות מבואסת ממה שהייתי בזמן שבין הפגישה שלנו לעכשיו כשעוד לא ידעתי אם אראה אותו שוב.
אני חושבת שהמתח לא עשה לי טוב ועכשיו כשאני יודעת שלא ניפגש אז נפלה לי אבן מהלב אבל אני עדיין מאוכזבת
ויכול להיות שאני מדחיקה אבל אני מכירה את תהליך ההדחקה אצלי. בד"כ אני בוכה יומיים וישנה שלושה ימים רצוף
לאחר מכן אני שוכחת מזה מתנהגת כרגיל ואחרי חודש נופל לי האסימון ואז האבל מתחיל מחדש.
לא בכיתי ולא הלכתי לישון. אולי השתנתי ואולי ידעתי מראש שזה לא זה. אולי זה כי אני מאמינה שזה לא בגללי ואני שמחה שרשמתי לו בסוף שחבל ושהיה לי נחמד ולא רק בקטע של המין ואשמח אם ישנה את דעתו, פעם ראשונה בחיי מישהו ניתק איתי קשר והכבוד שלי נשמר
אני כאילו כותבת ועוברת למשהו אחר וזה כבר שעה ככה ממש בא לי להקיא ואני עם אותו קפה כבר שעתיים מארומה. הלכתי ברגל כי לנסוע מאה מטר עם רכב זה מהזה מביך אבל שחיתי בזיעה של עצמי. הגיע הזמן לקחת שוב גלולות כי אני גבר ויש לי עיגולי זיעה באחוזי לחות מסויימים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל