*

רשמתי פה בקטנה שאני יוצאת עם מישהו, הבעיה היא שאני שוכחת שאני יוצאת איתו. זה לא אומר שאני נפגשת עם גברים אחרים (גם תור של מעריצים מחוץ לדלת אף פעם לא היה לי) אבל נגיד עדיין יוצאות לי יציאות כמו "מתי מישהו ירצה אותי" ושטויות כאלו.

הוא חמוד ומתחשב, נראה טוב אבל לא מרגישה תשוקה בוערת מבפנים. עם כל כמה שבאמת לא נעים לי להגיד ואני מרגישה ממש ממש רגשות אשם הוא לא העיפרון הכי חד בקלמר (או כמו שהחבר מהגינה אומר:"הוא לא מבריק, הוא מט") ואני בתור בנאדם ציני עם יציאות ציניות כל הזמן צריכה להסביר את עצמי ולהכריז שאני צוחקת.

בפגישה הראשונה שלנו הוא ראה את הפרצוף של רובי על הקייס של הפלאפון ושאל אותי מי זה , אמרתי לו שזה האקס שלי ואז הראיתי לו את התמונה הענקית הממוסגרת של רובי טופלס אצלי בחדר. אמרתי לו שנפרדנו אבל אני עדיין אוהבת אותו וזה למה כל הבית שלי מלא תמונות שלו. הוא אמר שזה די עצוב והרגשתי ממש רע שנתתי לו את הפרצוף של "מי הפיל אותך בלידה" כי הוא אמר את זה באמפתיה מוחלטת ואפס שיפוטיות.

אנחנו יוצאים זמן מה ואנחנו לא שוכבים מסיבות ששמורות במערכת וגם לא כל דבר צריך לכתוב, במיוחד שהפרצוף שלי מופיע פה כל כמה פוסטים. וכמו שאני אומרת כל פעם אחרי בדיקת איידס- אני עם סקס גמרתי. (אבל לא ליטרלי)

בראש שלי ככ רציתי מישהו שיאהב ושאני אוהב אותו חזרה ואמשך אליו ושנתנשק בלי שזה יהיה מאחד השלבים של הסקס הרגיל והאובר-רייטד, נשיקה של סתם חיבור שלא תוביל לשום דבר ששכחתי שיש דבר כזה גם מערכות יחסים לא עמוקות. אבל אני לא יודעת להסתפק בזה אז החלל בלב לא מולא ולהזכר בחמוד לדוגמא לא עוזר. הייתה לו יומהולדת ב-17 ורשמתי לו הודעת מזל טוב בוואטספ שגרמה לי לכזאת גאווה כי היא הייתה כל כך אגבית קולית ולא פתטית שציטטתי אותה לדודותיי ואמי.

המשבר שהיה לי מהפוסט הקודם קצת שכח, כמו שאמרתי לא מזמן מה שחיובי בהפרעת מצברוח זה שהמצברוח יכול להשתנות נורא מהר. השלילי בהפרעת מצברוח זה שהמצברוח יכול להשתנות נורא מהר.

סיפרתי לדודה שלי בערך בזמן הפוסט הלפני האחרון שבו רשמתי על הירידה במשקל על כך שירדתי במשקל והיא מחששות מובנות אך לא סבירות הביעה דאגה לנוכח ההיסטוריה שלי עם אוכל. היא אמרה לי שבטח ארד עוד במשקל ואני אמרתי לה שלא אז החלטנו לעשות מזה התערבות: אם בתקופה של שבועיים אני יורדת במשקל אני חייבת לה 2 ג'ויינטים. אם אני לא יורדת או עולה לצורך העיניין,היא חייבת לי

אחרי שבועיים נשקלתי וגיליתי שעליתי 2 קילו. היה נחמד והייתה אחלה סטלה אבל סורי... לא שווה את זה

החלטנו שההתערבות נשארת פעילה ואם אני יורדת מהמשקל המדובר אני עדיין חייבת לה, והפוך. עם איך שאני מכירה את עצמי ואת היו-יו שבמשקלים שלי זה לא יגמר לעולם. רק שיהיה על מה להתערב

אתמול הייתי בפאב בקיבוץ של דודה שלי וכל כך מגניב שם וכלכך שיתופי וכולם חברים והמוזיקה בול לטעמי והעיצוב וזה פשוט הרגיש לי כמו לסמן ביומן תחת הכותרת "רגעים ששווה לחיות בשבילם"

ובלי קשר התחלתי את הלימודי מנטורינג אבל אם יש משהו שלמדתי מג'ורג' מסיינפלד זה תמיד לפרוש בשיא