*

טוב אולי לא נכפה עליי עיניין הטבק. הוא נגמר אתמול בבוקר ורק יום ראשון הייתי אצל השיננית שהוציאה לי את הסימן עישון המכוער מבין שתי השיניים הקידמיות אז אני בסרטים שזה יחזור ומצחצחת בממוצע 10 דקות ביום ועושה חוט דנטלי 3 פעמים ביום ובודקת את השיניים 200 פעם ביום אז החלטתי שעד שאני לא בשנקין בחנות טבק הזולה אני לא קונה כלום (במצבי הכלכלי הנוכחי [וטרום קניית הרכב {בעזרת השמ}]). אבל בכל זאת שונררתי 5 סיגריות כמו מאניקית בלימודים היום. הייתה מישהי כל כך מתוקה שהביאה לי שתיים- "שתהיה לך אחת לאחר כך" ובאלוהים שאפילו המעט טבק שאני מעשנת, 5-6 סיגריות מגולגלות שאני אפילו לא מסיימת מכניס אותי לסרטים שעור הפנים שלי יזדקן וחס וחלילה אני אראה בגיל שלי ולא בת 12 וחצי אז אני משתדלת לשתות המון מים כדי לשמור על מאזן מאוזן

הגמילה מהדבר השני הייתה ועדיין קשה לי מאוד בעיקר בקטע הריגשי ולהיות עם עצמי 24 שעות ביממה שברובן אני ערה זה לא משהו שהייתי מאחלת לאףףףףףףףףףףףף אחד ואני על קוצים. רקדתי היום משעה 10 בלילה עד 11 ורבע רצוף פלייליסטים ביוטיוב ואפילו החלפתי תלבושות תוך כדי. אז יש לי מלא אנרגיה ואני כאילו ממש עוד שנייה הולכת להתפוצץ

המון עשו פה רשימה של דברים שהם עשו בשנת 2014 ואני מנסה להמנע מזה כי אחת הבעיות הכי גדולות שלי זה רשימות של מה הספקתי ואני תמיד בסוף מרגישה כמו אפס כי לא קרה איזה משהו שאני יכולה להתגאות בו. בעצם התחלתי את הלימודים אבל הקולות בראש שאומרים לי שאני שם בחסד ולא בזכות מונעות ממני הנאה והנעה.

ב22 יש לי בגרות במתמטיקה, הבגרות האחרונה שתשלים לי בגרות מלאה שאיכשהו עשיתי לבד בלי קורס ובלי מורים ובזיל הזול. נרשמתי לפני כמה חודשים שעוד הייתי אופטימית ונרשמתי לשלושה שאלונים ואיפה אני ואיפה חצי שאלון.

מבחינתי השנה החדשה מתחילה ביומהולדת שלי, 2015 באמת שלא אומרת לי כלום ובשבילי לשנה החדשה יקראו "22" כי אלוהים אני אהיה בת פאקינג 22 וכשואלים אותי בת כמה אני עומד לי על הלשון 19 כי נראה לי שנתקעתי שם מבחינה תפקודית

ובכל זאת אני אנסה לראות מה הספקתי מינואר האחרון.

ינואר- לא זוכרת

פבואר- לא זוכרת

מרץ-התפטרתי

אפריל- לא זוכרת

מאי- לא זוכרת

יוני- טסתי לברלין, בגרות בסוציולוגיה ומתודולוגיה

יולי- נראה לי כלום

אוגוסט- שכבתי עם החמוד מהקפה (תתפלאו אבל עבדתי על זה כמעט שנה)(#מכוערת)

ספטמבר- מתביישת לספר אבל זה ממש גרוע, וצבעתי את החדר וחלק מהסלון

אוקטובר- התחלתי לימוד מנטורינג, קניתי כרטיס להופעה של רובי (ראיתם איך אני מכניסה סתם דברים?)

נובמבר- כלום והביי-פולר נתן את אותותיו

דצמבר- כלום והביי-פולר עדיין נתן את אותותיו

נראה לי בשנה האחרונה ראיתי את אבא שלי 3 פעמים. לאחרונה אני בוכה הרבה בגלל אבא שלי כי אני מרגישה מוזנחת ביחס לאחים שלי, יותר נכון חצי אחים שלי וקצת פגועה מכך שאמר פעם שיעזור לי עם קניית רכב וברגע האמת לא מציע אפילו. הוא לא קמצן אבל הוא מבלבל מאוד. הייתי אולי שוקלת שאולי הם קצרים בכסף אם לא היו קונים רכב משפחתי חדש (והם לא יוצאים מהקיבוץ שתהיו בעניין, אבא ואשתו שניהם עובדים בתוך הקיבוץ והם מטיילים לאף מקום, סעמק לפחות היית בא לתל אביב :( )

הדבר שאני הכי מתחרטת עליו זה שבחיים לא ביקשתי ממנו עזרה, גם כשלא היו לי בגדים אוכל או שום דבר בעצם והיום אני מרגישה שמאוחר מידי לבקש, אבל עדיין מרגישה שמגיע לי מה שלא קיבלתי. מטמטם אותי לראות איך שאני גדלתי לעומת איך האחים שלי גדלים. הכי מתסכל זה לדעת שיכול להיות שהייתי בנאדם יותר בריא ויותר מתפקד אם הוא היה לוקח אותי איתו בגירושים

אני חייבת להודות שאני מתבאסת רצח שאיבדתי קוראים ומגיבים אפילו שזה קצת הגיע לי כי לא כתבתי הרבה אבל ממצב שהייתי בודקת לראות אם יש תגובות אני שוכחת בכלל שכתבתי אז על מה יש להגיב בכלל. אם באמת איבדתי את קוראיי אוכל להגיד שאני מנהלת יומן ולא בלוג