*

אני לא אפרט את התסמינים אבל בגדול זה מרגיש כאילו אני על ממריצים ואין לי שליטה על הפה שלי ותחושה לפרקים של התעלות רוח כמו הפוסט של אתמול שבאותו רגע הרגשתי מינימום יונה וולך אבל בתכלס זה חתיכת חרא

אני יכולה שעות לכתוב שעות כי אני לא רגועה כלל וכלל ואני חייבת להוציא את זה על משהו. בניגוד לפייסבוק, פה אני לא אמחוק פוסטים שהם חרא כי גם אם זה חרא זה חרא שיצא ממני (מהמהמה???)

אז אני נורא מתרגשת היום כי יום ראשון אני מעבירה רכב על שמי, משלמת עליו מכספי ובכללי הוא יהיה שלי

בהתאם לסרטים שאני מכניסה את עצמי אני לא רגועה ודופק לי הלב מחוסר נחת על פגם קטן ברכב שנראה כמו חור של קליע שבעצם לא ממש חור אולי שקעון קטן עם חלודה-

אבל אני חייבת להודות שהפגם הזה הוריד לי 2000 שקל מהמחיר אז אולי זה שווה את זה. אני בסרטים איומים ועכשיו זה הזמן שלכם להגיד לי שזה לא נורא כי לפעמים אני נכנסת לאובססיות לא רציונאליות ועצם זה שאני יודעת שזה לא רציונאלי קצת מרגיע אותי אבל לא באמת.

חוסר הרוגע שלי והוקצים והעצבים שזה לא עצבים שמישהו עיצבן אותי זה כאילו השרירים שלי לא בשליטה והלב דופק וכל יום אני נכנסת לאיזו חרדה חדשה. אני מנסה לרשום וקצת קשה לי, מרגיש לי כאילו אני רוצה ללחוץ על כל המקשים במקלדת ולשלוח אותו ככה

אתמול אבא שלי התקשר ואמר שהוא בא לקחת מישהו מנתב"ג ושהוא יעבור דרכי, אז ראיתי אותו אחרי שלושה חודשים

בגלל שהנושא של אבא שלי עולה לי נורא בזמן האחרון ונורא קשה לי עם המרחק ושקשה לי לבוא ואמרתי לו שאחת הסיבות שאני לא באה זה אישתו והוא אמר שהוא כבר הרים ידיים במקרה הזה. מבחינתו הבעיה היא אצלי אבל אמרתי לו שניסיתי, ניסיתי לאהוב אותה ולפתוח את עצמי בפנייה אבל תמיד קיבלתי קונטרות או יציאות עוקצניות שמפילות אותי לריצפה.

אמרתי לו גם שיש שתי שיר אחת שזאת אני ואחת שנמצאת אצלם, שאני לא טבעית ואני מנסה נורא להתאים את עצמי לבית הקר שלהם יחסית כי אני באה מתרבות יותר של "שכונה". אמרתי לו שאם היה יודע איך אני מתנהגת ברגיל שלי הוא היה מתכחש אליי (בצחוק כמובן)

הוא שאל אותי אם אני אומרת "כפרה" ועניתי לו שמידי פעם. שאל אותי אם אני אומרת "נשמה" ואמרתי לו שזה ביטוי שגור אצלי שהוא חלק נכבד מהלקסיקון והוא אמר "אז את לא הבת שלי" ושנינו צחקנו

בכללי הייתה פגישה נחמדה, שאלתי לגבי הטיסה שלהם לחו"ל לרגל בר המצווה של אחי, אם הפעם יזמינו אותי עקב הפעם הקודמת שלא הציע לי אפילו. אחרי הפעם ההיא הוא אמר לי שזאת הייתה טעות שלא תחזור עליה, אבל מהשיחה איתו הבנתי שה"טעות" הזאת תחזור על עצמה. אמרתי לו שהטיול פחות חשוב לי כמו זה שאני רוצה שהוא ירצה שאני אהיה שם. העיקר הכוונה כמו שאומרים.

בעוד פחות משבועיים יש לי בגרות במתמטיקה, יחידה אחת כמובן (והכי "קלה") ובגלל המצב הכלכלי הלחוץ והצמצומים שאני עושה בגלל הרכב לא לקחתי מורה פרטית ואני לומדת דרך סרטונים ביוטיוב. אם אני עוברת את הבגרות הזאת בציון טוב זה כנראה יהיה השיא של החיים שלי (עזבו פסיכומטרי ותואר, זה יהיה השיא של חיי)

ניסיתי כמה שיותר לשמור את הפוסט מסודר מבחינה תחבירית, מקווה שיצא בסדר