*

רק מקריאה קלה על חיי בית הספר אני עפה חזרה אחורה ליקום אחר, יקום אפילו יותר רע ויותר בודד ויותר חסר אונים

לא כתבתי הרבה זמן כי הדבר היחיד שיש לי בראש זה הפאנקיסט והאמת היא שחלק מהתגובות ביאסו לי את התחת וגם ככה זה הדבר היחיד שיש לי בראש אז העדפתי לא לכתוב

כל פעם יש משהו חדש שמכניס אותי להיסטריה. עכשיו זה שאולי השיער שלי הסריח או שלא היה לעיניין שלא הסעתי אותו לעבודה שלו שנמצאת 10 דק ממני ברכב ובמקום זה הלך. לזכותי יאמר שהלכנו לישון ב7 בבוקר והוא יצא ב10 וחצי. מה שהוא לא יודע זה שהיה לי כאב בטן של שירותים מצב חירום כוננות 00 ואין מצב שהייתי מצליחה לשרוד נסיעה בלי אפילו לשחרר גזים (אחחחחחחח כל כך טוב להוציא את זה)

האמת שעד שכתבתי את שורות אלה עוד הייתי יכולה לנהל עם עצמי משא ומתן האם זה בסדר או האם זה לא ובד"כ הצלחתי להרגיע את עצמי אבל כשאני מעלה את זה על כתב אני אומרת לעצמי יא מטומטמת, למה פשוט לא הסעת אותו??? 

או האם הציפורניים ברגליים שלי לא גזורות טוב

או שהמכנס מסריח

או שהבית מטונף

או שבגלל שהתבלינים פג תוקף ב2006

או שהיה משעמם

או בגלל החום שיש לי מהסיגריות בין השיניים (:-( )

כל אלה סיבות למה לא ירצה להיפגש איתי יותר. ברור לי מאליו שזה חלק מבעיה גדולה יותר שאני בחרדות ואובססיות אבל וואללה, קשה לי ככה. קשה לי אחרי כל פגישה להרגיש שזאת הפעם האחרונה וקשה לי כל פעם למצוא פגמים ובעצם במי אין פגמים? חוץ מהבית של אבא שלי יש בית מושלם ונקי במאה אחוז?

הפסקתי כדור אנטיפסיכוטי לפני כמה ימים והיום כבר הרגשתי שהוא יצא לי מהסיסטם בכך שאני מתחרפנת ולא מסוגלת לשבת בבית. אולי זה גם קשור לזה שאין מה לעשן, אבל בכל אופן כזאת היפריות לא הייתה לי הרבה זמן. התעוררתי ב6 בבוקר ואיכשהו מצאתי איך למלא את הזמן עד עכשיו. עכשיו אני מתחרפנת. אולי גם בגלל זה אני רושמת בבלוג

יש לי חוסר מנוחה ודופק לי הלב וקשה לי לנשום. לא קל שכמעט מאה אחוז ממה שעובר לי בראש זה על בנאדם אחר שיכול להיות שלא אראה שוב עצוב לי כי ב"כתום זה השחור החדש" שאלו אותן כאילו מה זה אהבה בשבילן ומישהי אמרה שזה לפחד להירדם כדי לא להפסיד אף דקה איתו. כשהוא נרדם אני אוהבת לשים את הראש קצת יותר נמוך כדי לנשום את הנשימות שלו וממש כמעט איך שאני נרדמת חוטפת התקף חרדה. אולי כי הפעם הוא ישן על הגב?