*

מה עם עבודה? מה עם לימודים?

שעתיים

דקותיים

שניותיים

והנה אני תקועה מאחור

היומהולדת שלי עברה בסדר חוץ מ4 שעות חלון שבו הייתי לבד עם עצמי ואני ועם ציפייה לקבל מזל טוב מהפאנקיסט

יחסית למה שחשבתי שאהיה בהיסטריה כמו בעבר מבחור אחר שחיכיתי למזל טוב, חוץ מלחשוב על זה ולהתבאס לא התאבלתי וגם יצאתי והכל המון המון המון מוצרי חלב (אני רגישה ללקטוז הייתה לי שנה הפסקה)

הלכנו לים לאיזה שלושת רבעי שעה והכנתי שני ג'ונטים, יחד עם דודה שלי והתניתי את הצטרפותה של אמי רק בתנאי ולא תגיד לי כלום שאעשן אותם (היא מודעת לעישון רק לא חוותה זאת מול עינייה)

בסוף יצא שאמא שלי גמרה לנו 3/4 סיגרייה שיצאה מבוזבזת כי מה לעשות היא לא יודעת להכניס לריאות, ולא משנה כמה שכטות לקחה והחזירה לי שמתי לה חזרה אותו ביד עד שתלמד. הניסיון אולי לא צלח אבל אני רואה זאת התקדמות משמעותית מפעם כשכמעט התעלפה שנודע לה שאני מעשנת

לאחר מכן הלכנו למסעדה אהובה ומה אני אגיד? לא מצליחה להנות. לא מצליחה להיות ברגע, אני מרגישה שאני מתנתקת וככה היה גם בהופעה של רובי שהרגשתי שאני מתנתקת וזה אוכל אותי עד היום. בראש אני אומרת לעצמי שעוד שנתיים יהיה בסדר ואלך שוב להופעה. מעניין כמה כסף הוצאתי על רובי מגיל 12

לי ולפאנקיסט אין הרבה נושאי שיחה אבל לא משעמם לי אף פעם. אולי כי בראש אני גם כל הזמן חושבת על מה להגיד ועל מה לדבר ואני מתה שנגיע כבר למיטה כי אז אנחנו יותר אינטימיים. ככה סתם שומרים נגיעה

אני מה זה מתגעגעת, באמת

כשהוא לא אמר מזל טוב ביומהולדת התבאסתי אבל לא הרס אותי. יום אחרי זה כבר טימטם לי את המוח והרגשתי שאם לא אמר מזל טוב לא אראה אותו יותר

אתמול קיבלתי בסמס מזל טוב באיחור

אני מסתכלת על זוגות ואני תוהה מאיפה הם הכירו אחד את השנייה. אני מנסה להסתכל על בחורים ועזבו שזה לא מעניין אותי (הראש שלי עסוק) אני גם יודעת שזה פשוט לא יקרה, אני לא מהטיפוסים שיהיו להם בני זוג רציניים. ולא שאני לא רוצה, זה הכי אני אבל משהו בי פשוט לא נותן לזה לקרות. יכולים לחבב אותי ולהיות מעוניינים אבל לעולם לא מעבר. וגם אם יש מישהו מעוניין הוא הכי לא הטעם שלי

אני שילוב של ילדה וסבתא. אומנם אני גרה לבד ויש לי רכב ומגדלת כלבה אבל חוצמזה אני לא מתפקדת אז מי יקח אותי ברצינות? הפרנסה שלי זה ביטוח לאומי וגם זה לא מספיק לכלום בערך, מחכה לעזרה שלהם במציאת עבודה ובינתיים דופקת את הראש בקירות

גיל 22 אצלי בפה כבר חצי שנה אבל תמיד הייתה נחמה שהייתי בת 21 והיה לי עוד זמן. זהו אין עוד זמן וככה זה לא יכול להמשיך. חשבתי על לעבוד בתור אורזת במאפייה עוד פעם רק במקום אחר, הבעיה היא שהשיער שלי יסריח כל הזמן

אמן וניפגש ויהיה לנו כייף