אני כותבת פה כי בשעה הזאת האנשים שאני יכולה לדבר איתם על זה כנראה כבר מזמן ישניםלקחתי לפני שעה וחצי מיליגרם וחצי של קסנקס בשביל לגמור עם היום המסריח הזה שבאמת לא קרה בו שום דבר כי גם הייתי מנומנת מהקסנקס של יום קודם. ניסיתי וניסיתי לישון וכשהבנתי סופית שהתעוררתי נחתה עליי המרה שחורה
ניסיתי עכשיו ללכת לישון ותוך דקה מחשבות על דברים מהעבר הציפו בי דמעות שהציף בי עצב שהתגבר לבכי של ממש
אני יושבת במיטה בחושך חסרת אונים עם גליל נייר תועלת ונחנקת מבכי שוטף
באמת שנמאס לי מהחיים שלי שאני שונאת ואין בי שום טיפת הערכה לעצמי וכל יום שעובר זה עוד יום שביזבזתי את הנעורים שלי. וכבר לא מעניין אותי שכולם פירסמו "life event" בפייסבוק על תחילת הלימודים שלהם, הבנתי שלא אוכל ללמוד כרגע. וגם לא לעבוד ולא לצאת מהבית
יש ימים מסויימים כמו היום שאני מרגישה ריקה ומוצפת בו זמנית. מרגישה ככ לבד והנה אני פה כותבת במקום לשפוך אצל מישהו שאכפת לו. וגם אם אכפת לו לא יהיה שום דבר שיוכל לעזור לי כרגע
עברה לי המחשבה של ללכת למיון אבל חוץ מכדור הרגעה שיש לי בשפע והמלצה לאישפוז לא יתנו לי כלום.
אני מרגישה הרבה יותר גרוע ממה שהייתי באשפוזי יום הקודמים שלי, האמת שאני מתגעגעת לכמה שהרגשתי יותר טוב מעכשיו, כי יותר גרוע מזה כבר לקפוץ מהחלון
אני לא יודעת מה אלך לעשות בלילה והגרוע הוא שאחרי הלילה יש יום חדש. וכן הלאה זה ימשיך עד שאמות
וכל היום סרטים וכל היום דופק לי הלב חזק, אבל לא מהר, אבל אני עדיין מרגישה אותו דופק לי בבטן. אם אני מצליחה לקחת אויר לריאות זה נפלא.
אין בי יאוש כי בשביל יאוש צריך קודם כל תקווה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל