*

הכרנו דרך האינטרנט, לא אפרט דרך איפה כי לא מתחשק לי. קבענו להפגש במקום נחמד שיש לי בו יחסית ביטחון כי הייתי לחוצה נורא, אומנם ייבשתי אותו בהרבה זמן של התכתבויות כי ככה גם היה לי יותר נוח להגיד בפירוש שאני לא מחפשת קשר מיני, לא מחפשת כלום כי אף אחד לא מסתתר מתחת לסלע אבל שאם כבר אז קשר הדדי עם רגשות ומונוגמיה. גם הוא אמר שמחפש זאת אבל הסקפטיות שלי גרמה לי להיות יותר קשה מהרגיל מה שבדיעבד דווקא לא מגיע לו

שעה לפני הפגישה גילינו שתשעה באב וכל המקומות סגורים. הצעתי שניפגש בגינה ליד הבית שלי והוא הציע שיקנה יין מטיב טעם

במחשבה הראשונה שראיתי אותו חשבתי איזה יפה הוא יהיה בארוחה המשפחתית ליד השולחן.

במחשבה השנייה חשבתי שהוא בטח חרטטן ואין מצב שהוא מחפש מישהי קבועה כי מהניסיון שלי בחורים יפיופים הם או בזוגיות או חרטטנים שמפחדים מקשר או הומואים. כשראיתי וקלטתי אותו ואת הוייבים והעדינות שלו ואת הדשא שלא גזמו חודשים הצעתי שנעלה אליי בתוספת ביצ'ית של "אני לא רומזת משהו"

היה חיבור טוב, דיברנו הרבה ולא היו רגעי שתיקה. עישנו ושתינו ובגלל ההתכתבויות הרבות שלנו גם היינו יותר פתוחים מפגישה ראשונה בד"כ, אבל אני... אני נפגעת בנים קקות. כל הבחירות שלי היו כל כך שגויות וכל כך נפגעתי שאני אפילו לא לוקחת בחשבון שיכולים לרצות אותי. זה כל כך לא הגיוני מבחינתי שאני מקשה על הצד השני עם הסקפטיות שלי. לא הבנתי איך הוא יכול להיות כל כך חמוד מפנים ומבחוץ.

גילוי נאות: אני לא שותה ומעולם לא השתכרתי. מידי פעם אני שותה יין אדום ככה בארוחות שישי פעם ב.. כי זה גם טעים לי וגם לא עושה לי כלום שזה מוצא חן בעיני. אני אומנם מעשנת אבל לא שותה.

באוירת הערב ותוך כדי השיחה גמרתי 2 וחצי כוסות יין. הכל מיוזמתי ומבחירתי כמובן, לא נמזג שום דבר שלא מרצוני ואף לחץ חברתי לא הופעל פה. לא הרגשתי ממש כלום עד שפתאום הרגשתי ממש גרוע. לא הייתי שיכורה ולא בראש פשוט מאוד מסוחררת עם בחילות נוראיות. ביקשתי שנעבור לספה אבל לא שיתפתי אותו שמפנים אני מרגישה כאילו אני גוססת. הוא נישק אותי ולא נרתעתי, אבל גם לא היה לי אויר ועם הבחילה כמעט הקאתי לו בפה. רצתי לשירותים להתרענן בקריאות "סליחה סליחה שאני ככה" תוך כדי שהוא מפציר בי להפסיק להתנצל.

בשירותים ראיתי שאני רטובה לגמרי מזיעה ונראית כמו אחרי לידה, חזרתי לסלון ואמרתי לו, בסקפטיות כמובן, שלא יבין לא נכון אבל אם זה בסדר שנעבור לשכב במיטה כי אני ממש לא מרגישה טוב.

הוא חיבק אותי, בעדינות, ולא נרתעתי. לא נרתעתי. שזה ראוי לציון ומינימום מדליית ארד (בשבילו). גם לא הרגשתי עליו שהוא מתבאס על הפגישה ומתחרט שבא, הוא באמת היה בסדר עם זה. לא סיפרתי לו את הבעיות שלי אבל הוא קלט את חוסר הביטחון והשפיטה העצמית והערך העצמי הנמוך וכמה שאני קשה עם עצמי (יופי, אחלה יחצון עצמי)

כשהרגשתי יותר טוב היינו במצב יותר אינטימי (אל תעופו, לא היה הרבה.) והוא עדין ומנשק(!!) ומחזיק את היד אבל לא יכולתי שלא לחשוב על הפ' ועצב התמלא לי בלב שאני לא מרגישה את אותן התחושות ושהנשיקה לא מסונכרנת באופן מושלם כמו איתו. אבל אני מניחה שנשיקה זה כמו ריקוד וצריך ללמוד את הקצב אחד של השנייה עם הזמן.

הוא לא לוקח מאליו. הוא לא לוקח מאליו שמותר לו, שאני רוצה, שזה בסדר מבחינתי, שמגיע לו.

הוא ביקש ממני פאקינג אישור להוריד חולצה. בעוד מהניסיון הקודם זה בכלל לא שאלה, מה, אם היא פה אז היא רוצה (לא.), אבל הוא שם את הצרכים שלי קצת לפני הצרכים שלו. בנים אם אתם קוראים את זה, התחשבות כנה ואמיתית זה סקסי בטירוףףףף

איכשהו בילינו יחד 6 שעות והוא נרדם. ניסיתי כמה פעמים להעיר אותו בשעה מאוד מאוחרת כדי שילך. בעוד כמה שעות יהיה לי ראיון עבודה וגם לא הרגיש לי בנוח שישן אצלי, לא משנה כמה הוא חמוד. גם הרגשתי שזה יכול להרוס מה שלא בטוח שיבנה.

הוא קצת נפגע שהייתי כל כך החלטית לגבי זה שילך אפילו שהיה גמור וניסיתי להסביר את עצמי

כשהלך הקאתי את החיים שלי. שתינו יין אדום וזה נראה כאילו מישהו נרצח בתוך האסלה. סליחה.

עכשיו אני קלישאה מהלכת מהעמוד בפייסבוק הזה "הגיון של אישה" או משהו כזה. כל שעה שעוברת ואין הודעה זה חורץ גורלות. נפגעת שזה לא דבר ראשון שעושה על הבוקר ואיך הוא לא הציע להיפגש שוב. וכמובן שמאשימה את עצמי והאופי המחורבן שלי ולמה הבאתי אותו הבייתה בפגישה הראשונה. לפחות עם הפ' אין לי ציפיות שיצור קשר, עד לפני חודשיים חיכיתי חצי שנה.

לא אפרט מלעשות נאחס. יש לי מזל חרא