כל הסיפור מהפוסט הקודם מאוד מערער אותי. יש לי שאלה אחת בראש שחוזרת שוב ושוב, וזאת אפילו לא שאלה כועסת. זאת שאלה תמימה.איך?
איך אהב אותה ולא אותי? איך כמעט גר אצלי, שיגע לי את הנשמה, ביקרתי אותך 9 פעמים באשפוז של חודש וחצי ועוד עזרתי לו לחסום אותה בזמן שהיו ברומן קצר, ואני וכל התלמידים במקום הלימודים שלי, נחשפנו להודעות האהבה ששלח לה, ולמילים שהיא קיבלה ממנו שאני לא קיבלתי מעולם. לפי מה שידוע לי הייתה בינהם "רק" נשיקה. וגם אם זה נכון, האם האהבה שלהם הייתה כל כך גדולה, שמספיק שהסתכמה בנשיקה?
הוא אומר לי, "היא כישפה אותי", נתנה לו אהבה, מה שהוא צריך, לדבריו. ומה עם האהבה שאני הצעתי? אתם יודעים, לא הייתי יכולה לקרוא לו "ממי" כשהיינו יחד כי הוא נבהל מהרעיון הזוגי. מנגד, רואה שופך את ליבו בפני מי שמתעללת בי עוד מהתקופה שהיינו יחד.
זה גורם לי לחזור לשאלה שאני שואלת כבר שנים רבות.. האם אני ניתנת לאהבה? ואני לא מדברת על אהבה משפחתית או חברית.
האם מישהו יוכל לאהוב אותי אהבה רומנטית אינטימית והדדית?
אם הדרישות של ז' היו כל כך נמוכות עד כדי כך שהתאהב בפסיכוטית מתעללת בחברתו לשעבר, מה זה אומר על חוסר התאהבותו בי?
באתי יומיים משבוע שעבר וביומיים האלה אחרי שהצוות הבטיח לי שהיא לא תבוא (אבל היא תחזור) כמעט התעלפתי מהידיעה שאולי אראה אותו. מעולם לא עשו לי דבר כזה.
ואני אפילו לא מאוהבת בו. הוא שלח לחברתי הטובה (מבלי לדעת שזאת היא) הודעה באוקיי-קיופיד, וזה דווקא היה משעשע
אבל היא? היא???
אני מרגישה שלקחו לי שליטה על החיים רוב הדברים הרעים קורים לי כשאני על הספה בבית, ובזכות הטכנולוגיה המפוארת שלנו אני זוכה לראות את כל העולם שלי קורס לי מול העיניים במסך של הגלקסי 4 המחורבן שלי
וכל העניין הזה של האהבה... 6 שנים לא נאמר שאוהבים אותי. 6. פאקינג. שנים.
היה אחד, אחד מיוחד ומקסים. שהוא הראשון שקראתי לו "ממי" מאז 6 השנים האחרונות. ופעם ראשונה בחיי שהרגשתי ביטחון עם גבר. ובפגישה השנייה שדיבר על מה יעשה ביומהולדת שלי כי חבר שלו מתחתן אותו יום (שלושה חודשים מאוחר יותר) דימיינתי אותנו מתחת לחופה
אך פליטת פה קטנה, תמימה לחלוטין
הבחור המקסים פוסט טאומטי מצה"ל
אני יצאתי עם יהודי נוצרי מיפו
הסוף