אני כל הזמן חושבת על זה שאני חייבת להספיק כמה שיותר לפני שנגמר
החלטתי לא לעבור למקום אחר ולכבות את השאלטר גם עליי. חשבתי שגם אם יום אחד ארצה לכתוב בלוג במקום אחר, עדיף יהיה לי התחלה חדשה בלי כל ההסטוריה מאחוריי ובלי כל הסיפורים שמעציבים אותי מאוד
לצערי אין לי מה לחדש לקראת הסוף... ולעצמי גם בחודשים הבאים
קיבלתי פריחה מוירוס שנמשכת חודשיים ואני מרגישה כמו מצורעת למרות שזה לא מדבק אין מצב שאני אנסה להכיר מישהו חדש גם אם הייתי רוצה
אני אולי ממש בדיכאון גם ככה אבל יותר טוב לי ההתנתקויות האלה מהאתר הכרויות. כמה שפחות להיות בפלאפון גורם לפחות חרדות
מחקתי את כל האפליקציות שאפשר לתקשר דרכן עם העולם חוץ מוואטספ כי עדיין, אין ברירה..
לגבי המסיבת סיום,
למרות שאני בקושי כתבתי בשנתיים האחרונות, ישראבלוג תאם לסטייט אוף מיינד שלי בכך שהיה נטוש ונתן לי מקום מנחם (עד שלא) לכל חרדת הפרטיות והרשתות החברתיות. מפחדת מרשתות חברתיות ופרסום דברים אישיים בפני אנשים שאני לא אוהבת, גם אם אלה דברים קטנים
והמסיבה הזאת מחזירה אותי לישרא של פעם שפחות תואם את המצב שלי כרגע
אני גם לא מחבבת את המארגן של האירוע, כבר מלפני שנים לפני ש"התפרסם" לא אהבתי את הבלוג שלו. ובכלל התקופה הזוהרת של ישרא לא ככ זוהרת אם הבלוגרים המובילים שלה הפכו את הפלז'ר לביזנס
אנסה לכתוב כל יום עד הסוף
הלוואי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל