 כינוי:
שין גימל בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2018
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הסיפור על נורית
כשאורי הביא לנורית תפוח היא זרקה אותו והלכה לשחק עם ילד אחר
קניתי לו היום קקטוס מפלסטיק קקטוס קטן וחמוד מפלסטיק שלא ימות עטוף בצלופן וסרט ורוד בשביל רוח היום
קניתי לו היום קקטוס ליומהולדת כי אין לו מספיק ירוק בנשמה
התיישבתי על הספסל וחיכיתי שיבוא לידי כדי שאוכל להגיד מזל טוב ולתת לו את הקקטוס חיכיתי שיסיים לדבר בטלפון הוא ניתק את הטלפון חלף על פניי והלך לשבת עם מישהי אחרת
בסוף היום חיכיתי בפינה כדי שיבוא, תפסתי אותו ושאלתי אותו אם יש לו יומהולדת אמרתי לו מזל טוב ונתתי לו את הקקטוס הוא שמח ושאל איך צריך להשקות אותו. אמרתי לו שזה מפלסטיק והוא התלהב אמרתי לו ביי ואז הוא שאל לאן ואז עזבתי את איכילוב. יש לבבות שלא בנויים לזה
| |
ילד
ויהיה לי ילדולא יקראו לו הוא יבוא לבד לחיבוק שאני אכין במיוחד בשבילו מבעוד מועד ככה כמה שנים לפני כדי שאני אוכל לחבק אותו בדיוק במינון הנכון לא רופף כדי שלא ירגיש לבד לא חונק שלא ירגיש דחייה והוא ירצה צעצועים ואני אבנה לו צעצועים ואני אקנה לו דברים מנחלת ביניימין כדי שיהיה לו צבעוני והוא ירצה לאכול ואני אכריח את עצמי ללמוד לבשל, לבשל טוב שיוכל להגיד בעתיד: "אוכל מבית אמא" ולא "אוכל מבית סבתא" ואם תתלכלך לו החולצה אני אעשה לו כביסה ואם הוא ירגיש חוסר ביטחון אני אחבק אותו ואם הוא יקבל התקף חרדה אני אשן איתו בלילה כל מה שלא קיבלתי הוא יקבל שבעתיים
ואני לא אתן לו להיות עוד מעט אקח כמה אמצעי מניעה שאוכל שלא יגדל לבית מבולבל ואם הוא ייצא כמוני חבל שברחם אי אפשר לראות עצב כי אז הייתי מפילה עד שהייתי רואה עובר מאושר
| |
בושה וכיליון
מסתובבת על הצד, מנגבת את הנזלתהוא מלטף לי את העורף זה משהו שמישהו מאוהב עושה, אני אומרת ומקווה שחושב "את לא יודעת כמה אני אוהב"
הייתי בטוחה שמאוהב, איזה ביזיון עשיתי מעצמי בושה וכיליון
הגוף מתריע לפני ההתפרקות הייתי צריכה לסגור את הדף לפני שהכל דלף שרק עוד שרף לי האף
| |
בואו אני אספר לכם משהו על אהבה
זה לא כוס וזין לא הבל וקין זה לחם ויין בלי קמח אין תורה עם אהבה אין מורא
המורה שלי לנהיגה מזיל דמעה על האישה שהלכה הגרושה שהתרוששה משפיותה לא יצאה כבר 5 שנים שלמות, מחדר מסובסד מלא בתהומות
אני מחזיקה בהגה המכונית, כמו אשתו האבודה, מלאה בתהומות, מסובסדת בחלקי, חסרת הגיון יש קצת שיגעון עם יד אחת על 2 ואחת על 10 אומרת- "תתנחם בזה שהייתה לך אהבה" ומוסיפה, "זה נדיר. לא כולם אוהבים היום, כמו שאהבת את אשתך" והוא מזיל דמעה על אהבה שאבדה ואומר לי בהנחת רווחה: "תודה."
| |
שיר מכוער ולא כתוב טוב לא מעביר כלום ולא תורם בשום דבר
אח זה כואב
תכבו לי ת'מחשב
זה כואב זה לא נעים
נרטבו לי המצעים
זה כואב זה מאכזב
אותי זה לא אוהב
איתי זה עוזב
אבל החרא לא עוזב
זה כואב זה כואב זה חודר לי ללב
נדפק לי המחשב
רוצה לחזור אחורה להסתגר בחדרי
להרגיש לבדי
אבל לא תהומי
זה תהומי זה כואב
זה חדר לי כבר ללב
הראש שלי מחשב המוח רק חושב
זכרונות ותמונות
ערמות של ערמות
אילולא הייתי מהססת
הייתי זורקת אותו מהמרפסת
בתקופה האחרונה אני נכנסת לחנויות בגדים ישירות לאגף של בגדי הגברים
המעיל שלי לחורף הוא של גברים, והז'קט המגניב הזה של הקולג' האמריקאי השווה, גם של גברים
עכשיו אני בניחוח ניינטיזי מעלף ועם החצי פוני שעשיתי נשאר לי רק עגיל בפופיק ואני מוציעה סינגל על פלטפורמה וחולצת בטן
ואם כבר במעיל ספורט עסקנו,
עובדה מעניינת עלי:
הייתי הראשונה בעולם אולי שהוציאה פטור משיעור חינוך גופני בבית ספר על נפשי.
היה לי מכתב מאנשי טיפול שעצם הקיום של השיעור מערער אותי ומכניס אותי לחרדות נוראיות
כאילו באמת, זה היה נורא.
אני זוכרת ביסודי באתי למורה לספורט ואמרתי לה שזה לא יפה שהיא נותנת לילדים לבחור את הקבוצות, כי אז יש כאלה שנשארים אחרונים.
אז למזלי בגיל 15 הייתה לי אנורקסיה ותירוץ בריאותי לא להשתתף, אם לא הייתי אנורקסית אז הייתי חובשת את הרגל לפני השיעור, בגיל 16 הוצאתי על נפשי וי"א י"ב לא הייתי כבר בבית ספר.
מעניין.
| |
קצר בתקשורת *כזה* גדול
כשאמא שלי יושבת איתי על קפה,היא תמיד מתלוננת שאני לא משתפת אותה מספיק. ואז, כשאני אומרת לה שיש לו- *כזה גדול* היא רוצה לחזור הבייתה.
(בנות סליחה שאתן רואות צד לא יפה שלי ככה, אני מלאה ברבדים, אל תפחדו לבוא אליי לבית!)
| |
אז ועכשיו
13 שנה אני חיה בתוך הקירות האלה שהם קירות ביתי.12 שנה הייתי סגורה בתוך קירות שהיו קירות חדרי עכשיו יש לי בית. יש לי מעון שהוא שלי, יש לי תמונות על הקיר, שהן בחירת ליבי. יש לי כלבה אהובה ויש לי המון בלאגן בכיור, שהוא הבלאגן שלי. יש לי כורסא ויש לי עץ, שאני בחרתי. יש לי לגו בסלון, גזרי עיתונים ובלאגן שאני יצרתי. יש לי את התאורה בסלון שנכנסת דרך הסלון, החושך בלילה שאני בחרתי לחיות בו יש לי דלת שאני בוחרת את מי להכניס, ומיטה שאני בוחרת את מי להשכיב. יש לי מקלחת ושירותים שאני המאסטר עליהם. יש לי את התיקים במטבח ואת הפריוולגיה לשים אותם על השולחן. יש לי את הזכות לדפוק מסמרים, ויש לי זכות לתלות "אורגזמה" בסלון.
הרווחתי בית שהוא רק שלי אבל אין לי חדר 12 שנה הייתי סגורה בקירות שהיו קירות חדרי. עם הצבע שבחרתי, והתמונות על הקיר. והבלאגן וההזנחה והחום והקור, והלכלוך והנמלים והתריס השבור והכלים על השולחן.
ישנה בסלון, בחדר ההוא ובחדר שהיה פעם חדרי לא מתקרבת, לא מעיזה
היום הג'וקים הם הג'וקים שלי הנמלים הם הנמלים שלי. והכלים, הכלים בכיור
| |
שיר על שיר
לחצת ולחצתוילדת אצלי את החשק לעזוב. עם החבל את משכת אותי חזרה לתוכך בניסיון שאשאר. אך העולם שלך צר עליי. הגיע הזמן שאחפש לי ואגינה חדשה. ***
(נכתב לפני "שנ"צ") וזה מה שהאהבה שלי מניבה- בריחות כל אחד שאוהב יברח ממני כי אמחץ אותו כל כך אפחד שילך עד שאבריח אותו בעצמי כל כך אפחד שלא יאהב עד שאגרום לו לשנוא השיר עליי שיר על שיר
והנה משהו טוב- נעלים שקניתי כל זוג 300 ש"ח עכשיו יש לי עם מה ללכת (הראשונות מחנות של ילדים מידה 34.5 עלו 300 כי מידה של ילדים. מ-36 זה 500 חהחה)   | |
שמעו, (ציור:"חברות")
היום קיבלתי חיבוקחיבוק כזה אמיתי וחזק כזה שבאמת דואג ולא מתבייש ולא מתנצל חיבוק כזה של חום ואהבה וכנות חיבוק מלא בכוונות ודאגה, ורצון לעזור
גם נוגבו לי הדמעות ולא הייתי צריכה להתנצל שאני בוכה ועצובה אז ירדו לי קצת עוד..
שמעו, איזה חיבוק קיבלתי עכשיו... צוייר לפני 4859357 שנה שעוד הייתי בגהה זה תמונה שלי בתור ילדה קטנה עם הכלב זאב שהיה לנו אז, צריכה לצייר אותי ואת נוגה בלי ספק...
| |
אהבה יצאה מחוץ לדלת
אהבה שלי יצאה לה מחוץ לדלתבלי להתסכל לאחור ובלי חרטות היא אינה הסתכלה בפניי היא התעלמה מהדמעות ומהתחינה לאולי קצת עוד אהבה שלי לא מבינה מה היא תפקיד האהבה לא צריך לדבר, מספיק מגע היא לא צריכה לייעץ, היא אמורה להיות קשובה אבל האהבה שלי יצאה מחוץ לדלת בלי היסוסים חצי שנה של בכייה לדורות היא נכפתה להיות אהבה, אבל בתוך תוכה זאת הייתה גם בחירה שלה ועכשיו היא פרחה מהקן וטסה לי מפה היא יצאה מחוץ לדלת בלי היסוסים ובלי חרטות בלי נכונות לנגב לי את הדמעות ועד כמה שאני אוהבת את האהבה שלי בכל ליבי אני רוצה שתסבול כמוני, אהובי.
| |
שיר אהבה מאת שיר השווה (שיר לנוגה)
כשנוגה שלי רצה בזמן שהיא קשורה לרצועה,ומושכת ומסובבת אותי לכל עבר אני מנסה להשתלט ולעצור אותה וברגע שאני רואה את האושר שלה אני מתחילה לצחוק מאושר גם תמיד ברגעים האלה הייתי רוצה שאמא שלי הייתה קושרת אותי לרצועה ומסוממת מאהבה כשאני מושכת אותה אל תוך הבוץ
*** יש לי דמעות בעיניים
לא מבינים למה אני כל כך אוהבת את הכלבה שלי אני נותנת לה מה שאמא לא נתנה לי לפני כמה ימים היא הציקה לי ונתתי לה מכה בפנים ואז לא הפסקתי לבכות כי חשבתי שהיא נעלבה. וגם ברגעים אלה ממש זולגות לי הדמעות ואני כל הזמן לוחשת לה באוזן שאני אוהבת אותה כדי שלא יהיו לה ספקות וכמה כייף הרגע שבו היא מתרגשת וכמה כייף שהיא רצה ומושכת ולא כבויה כמוני
| |
ארז, בן הזוג השני +ציור (ארז)
"הרגע הרגתי מישהו.
וסביר להניח שהוא נושם,
וסביר להניח שהוא פועם,
אבל הרגתי אותו מבפנים.
ויום אחד הוא יקום לתחייה,
לחיים חדשים.
לא התכוונתי וזה בכלל לא היה בכוונה.
אני לא אשמה בכך שאני חתיכת בת זונה"
נכתב לאחר שנפרדתי מבן הזוג השני שלי ארז (8 חודשים)
ארז היה החבר השני שלי הוא אהב אותי אהבה גדולה שאני חושבת שעוד לא אהבו אותי ככה בקטע זוגי, אבל זה לצערי לא היה כל כך הדדי אני זוכרת שלא יכולתי להתנשק איתו כי נגעלתי לא הצלחנו לשכב כי התכווצתי, וגם כשכן זה כשהרגשתי חייבת כי הוא נתן לי סיפוק ואני לא הייתי יכולה להחזיר לו בחזרה. מה שהוא לימד אותי אבל זה משמעות של חיבוק. בזמן האחרון אני שוכחת דברים שקרו לי בקשרים אחרים אבל אני זוכרת כמה הוא היה אסיר תודה על כל חיבוק. הוא היה הראשון שהצלחתי להירדם איתו, לפני זה לא יכולתי הירדם לא ליד הבנזוג הראשון, לא ליד חברה בכיתה א' ולא עד אותו השלב. אני זוכרת שהייתי מכריחה אותו לאכול דוריטוס חמוץ-חריף כדי שאוכל לנשנש ממנו והוא היה עושה כאילו הוא עומד להקיא וזה הרגיז אותי אבל לא הייתי יכולה להגיד כלום כי אז הוא היה מפסיק לדבר איתי. אמא שלו הייתה קונה לי דיאט קולה וזה גרם לי תחושה של חמימות. החלק הכי טוב היה כשצבעו לנו את הבית, אמא שלו הסכימה לי לקחת את נוגה (הכלבה) אליהם הבייתה ל-3 ימים!!!!!!!!!! ומוזר שרק עכשיו נזכרתי בזה כי זה פרח לי מהראש. אבל היה הייתה משוגעת ופחדתי שהיא תעשה לה משהו. אבל היו עוד קטעים נחמדים. כשהייתי באה לשם הם היו מזמינים לי מוניות ואמא שלו הייתה משלמת, שזה מת"א לראשל"צ שזה די הרבה כסף שלא חסר לה, אבל זה עדיין ממש נדיב.
ארז היה קצת לא בסדר. עם כל האהבה שהוא חש הוא הסב לי המון רע ביומיום הכרנו בבה"ח גהה (היינו שם 9 חודשים במחלקה פתוחה. אני נכנסתי לשם ב-23 לנובמבר ויצאתי ב-31 לאוגוסט. הוא נכנס שבוע לפניי ויצא באותו היום) ויצא שרוב הזמן היינו ביחד.לקראת סוף השהות הוא היה מעדיף לבלות את זמנו בשינה ולעשות לי פרצוף חמוץ. הוא לא היה מגיע באיזהשהו שלב מסויים כמעט בכלל כי הוא לא היה יכול לקום. אני זוכרת שצרחתי לו בטלפון ובכיתי והתחננתי שיבוא כבר לעזאזל כי עומדים להעיף אותו והוא במצב לא טוב. אני זוכרת עוד לפני שהיינו ביחד הוא התנהג אליי כמו מאנייק, ובצדק כי היה לי חבר. אבל הוא היה ממרר לי את החיים. הוא היה מדבר אליי כמו אל זבל. אחרי שהיינו ביחד הוא היה מדבר אליי מגעיל בגהה. בכללי הוא היה פסיכי, הוא היה מאוד מסוכן שם. היו רעים שהייתי יושבת לידו ורועדת מפחד. כשהייתי באה אליו הבייתה רציתי לקבור את עצמי מבושה, איך החבר שלי מתנהג לאמא שלו. הוא היה צורח ומאיים עלייה, משפיל אותה ומעליב אותה. אם היא הייתה מציעה לו אוכל בזמן שלא מתאים לו הוא היה קם עומד מעלייה (הוא כמעט 1.90) תופס לה ביד ומאיים עלייה מה הוא יעשה לה אם היא לא תסתום את הפה שלה, "יא חתיכת פסיכית" כל בוקר הייתי מתקשרת להעיר אותו, ובימים שהוא לא היה בא גם אני לא הייתי באה עד שכמעט העיפו גם אותי. כשהייתי מגיעה לשם הוא היה נרדם על הספסל וניסיתי להעיר אותו ושיגיד לי בוקר טוב אבל הוא התעלם והמשיך לישון
הוא היה קנאי בצורה הכי נוראית שיש. כל טלפון שהיה לי הוא היה קם לראות מי זה. הוא היה מחטט לי באסמים, ומנסה להצליב "גרסאות" של סיפורים. יום אחד דיברתי עם סבא שלי על הסרט האחרון שהוא ראה, והוא קפץ ואמר ש"חשבתי שהסרט האחרון היה.." והוא לא דיבר איתי יומיים והפחיד אותי בגלל שחשב שהלכתי עם מישהו אחר. הוא גם פרץ לי לאימייל ביום שנפרדתי ממנו וראה שכתבתי משהו לחבר הראשון שלי. לא היה לי חברים והוא חזר מהצבא וביקשתי להיפגש והוא דחה אותי כמו מאנייק (ביום של הפרידה, זה לא פשוט). שלחתי לו (לקודם) הודעה שזה לא היה לעיניין שהוא לא הודיע לי בסוף אפילו אם זה לא ילך. כמה עלבונות אני קיבלתי, הוא סיפר את זה לאמא שלו והיא המטירה עליי קללות וקונספירציות לא מהעולם הזה. היא דרשה ממני דברים שהיא הביאה לי חצי שנה לפני, קראה לי (לא מול הפנים) "זונה", "שרמוטה", "ידעתי שהיא כזאת! ראיתי עליה!" וכלה ב-"היא עשתה בך כשפים". מרוקאית אסלית אמיתית !!!!!!!! יום אחד הוא דרש ממני את הפרטיות שלי, במלוא מובן המילה. אחרי שהוא קלט הוא בכה לי בטלפון שהוא פסיכי רוב הזמן עם ארז היה ללכת על קליפות ביצים. פחדתי מהתגובות שלו כל הזמן, והוא היה הדבר היחיד שהיה לי. הדבר הכי נורא שכן הייתי בקשר עם החבר הראשון והייתי צריכה להסתיר ממנו דרכים לראות זאת. הוא לא השאיר לי ברירה, הרגשתי שהוא מתעלל בי. היום אני רואה שזאת היה בחירה גרועה, לא בגלל המעשה אלא בגלל שברחתי לבנאדם הלא נכון והלוואי והייתי יכולה לחתוך את זה כמה שיותר מהר.
נפרדתי ממנו לאחר שעשיתי משהו שלא הייתי יכולה לעמוד בו, וקצת אחרי ועד היום יש נתק מוחלט. הוא חסם אותי בכל מקום אפשרי ולא שמעתי ממנו יותר. אני כל כך פוחדת ממנו, פחד תהומי שקשה לי להסביר אותו. אם אני אראה אותו ברחוב אני יודעת שאני אכנס לחרדות למשך כמה ימים ולא אפסיק לבכות. אני לא אהיה עצובה כי הוא לא שלי יותר, אלא כי אני פוחדת. לא יודעת ממה. הוא לא הרביץ בי ולא התעלל בי פיזית. נפשית אולי
אני מאחלת לו באמת שיהיה לו טוב, הוא יוכל להצליח בחייו כי יש לו מוח פנומנאלי. אבל אני יודעת, לפחות בזמן הקרוב, שהוא לא יהיה מאושר.
| |
ריח של גבר בכניסה של החדר (שיר אהבה)
יש לי ריח של גבר בכניסה של החדרולריח של טעם של אבקת סוכר ותחושה של הכל בסדר יש לי ריח של גבר במרכז של החדר, וזה ממלא בי רוגע ושלווה ריח של גבר חזק שומר שלא יקרה לי רע ושלא אשכח יש לי ריח של גבר בכניסה של החדר וגם במרכזו מרגישה את נוכחותו ואם מתעלמים מן הריח ומסתכלים קצת מעבר, מגלים שבקצה החדר שוכב לו הגבר בחרתי לצרף לכאן לראשונה ציור שהוא ממש לא שלי, הלוואי, של הצייר האהוב עליי גוסטב קלימט, "הנשיקה" הציור הזה תלוי לי מעל המיטה וכשאני מסתכלת עליו הוא עושה לי פרפרים בנשמה. משהו באחיזה והאהבה והביטחון של הגבר אל האישה וההתמסרות והשלווה שיש לה על הפרצוף ממש מרגש אותי.
ואני יודעת שזה ציור מאוד בנאלי שמופיע בכל מקום, אני מאוד אוהבת אותו. *** כל השירים שאני כותבת מבוססים על מקרים ותחושות. בדרך כלל עולה לי שורת המחץ דקה לפני שאני הולכת לישון ואת שאר השיר אני בונה פה בעמוד של העידכון בערך בחצי דקה יש לי את התחושה הזאת שכשאני נכנסת לחדר ויש מישהו ששומר עליי זה עילאי כשהוא הולך הוא תמיד מותיר אחריו משהו בדרך כלל שובל של ריח בחדר או על הכרית אבל הדבר הכי טוב בשובל הזה הוא להיכנס לתוך החדר ולהרגיש את התחושה של הגעגוע והביטחון שמותיר את חותמו ולראות שבנוסף לריח אני לא נשארתי לבד.
| |
שיר ציצי (ציור חדש!= בתולין)
יש לי ציצי
והוא נפלא ועגול
והוא מסתכל לשמיים,
ויש לו חזון.
יש לי ציצי,
והוא הולך בגאון,
הוא היחיד מגופי
שנותן ביטחון
אבל בסוף כל יום,
ואין לי צורך לשאול,
ששנינו יודעים
שלי יש ציצי, אבל לך יש הכל.
את השיר הזה כתבתי עכשיו,
ואת הציור ציירתי לפני חודשיים בערך, והוא מסמל בשבילי את תחילת היובש האומנותי שלי. חודשיים לא נגעתי במכחול ואני מרגישה חסרת תועלת.
קראתי לו בתולין בגלל שיש שם שתי דמויות- אני בגיל 4-5 ואני בגיל 17+. השיער השתנה ברוך השם כבר אין לי בלונדיני ואני אדמונית כמו דויד מהמופע של "דויד וגליית".
דווקא בתמונה מיל 4-5 אני נראית כמו זונה קטנה וטיזרית ואני חמודה נורא, אבל בגיל 17+ אני בעצמי לא יכולה לראות את הגוף שלי במראה.
הדמות המכוערת למטה מסמלת את חירבון הכישרון והיא צויירה לאחר כמה ימים ושם בכלל לא הצלחתי לצייר כלום. ממש אבן דרך
| |
חמנייה (ציור מס' 22 חמנייה)
התחננתי ממך שלא תאכזב אותי ועיקמת פרצוף,שאלתי מה אתה מרגיש והשפלת מבט אני רציתי חמנייה ביקשתי שתביא לי חמנייה שאוכל לחייך ולהתגאות בה אבל הבאת לי ליטוף רציתי שתביא לי חמנייה אבל הבאתי לעצמי. אז הבאתי לעצמי חמנייה וחייכתי לאורך כל הדרך כי מישהו חשב עליי ונתן לי חמנייה. למרות שביקשתי אותה בעצמי.
רציתי חמנייה אחת אבל קנית לי תריסר ולא ידעתי מבין התריסר לזהות את החמנייה שביקשתי.
אני כל כך פוחדת להתאכזב פעם נוספת הלב שלי לא יוכל להכיל עוד אכזבה גדולה בינתיים החלומות שלי מתחילים לקטר לי. זה כי הראש שלי הוא הפקת ענק. כל אירוע הוא מופע בפני עצמו
| |
התקף בלב (ציור מס' 14(?) דיוקן עצמי 3)
נשיקה אחת טובה ורטובה,
יצר וחיבוק
ולרגע קיבלתי מה שרציתי
והיה לי קצת חיוך
אבל מה קרה-
שברו לי את הקערה.
ולקחו לי את החיוך
כי אחרי הכל,
 אהבה
לנצח נשארת
ואני תמיד אהיה האחרת.
אז תלכי לשירותים,
ותרגעי
ומה שאת,
אל תהיי. _______________ זה כזה פלצני יואו מה יהיה עם חוסר כשרוני השורר בקרבי? מה אעשה???
צוייר בתחילת ספטמבר זה עוד מהתקופה שהיה לי שיער ארוך ואדום, עם החבר הראשון שלי לפני שכל הבלאגן אצלי במוח התחיל. אבל עדיין רציתי שיצלם אותי כדי לראות אם אני שמנה או רזה. יצא לי שיצאתי שמנה, טוב נו.
איפה הפתיתים?!?!??
נכון שאיני מענינת כמו פעם? תגידו זה בסדר
| |
הטורקי המרצד
אני רוצה לבלוע כדורים וללכת לישוןכי כמה כבר אפשר להיות מאוכזב מענב? טורקי עם עיניים כחולות, יש לו לשון ויש לו גם גבות בגבות הוא מסודר ומורט את הלשון הוא מזיז כאילו יש לה טורט. אני מיוחדת לי אמר ומחרמנות כמעט גמר. נע אחורה וקדימה עם ג'ינסים צמודים בתקווה שבסוף אוריד את התחתונים. כוסיות בכל פינה ליפה שבגברים יש ממתינה ואני ממתינה כי מה אפשר כבר לעשות כשאת מתלבטת בין עצמך אם להיות או לא להיות אז אני מכניסה יד לתחתונים ויורדות לי קצת דמעות אני לא אוהבת פירסינג בפיטמה זה ממש לא נאות. רוצים להתאהב בי? הנכם מוזמנים רק אל תכניסו לי יד לתחתונים תהיו בריאים. מאוהבים?
| |
האגו של אדולף (ציור מס' 7- "על מה אתה חושב")
היטלר רצה שפם כמו של דאלי.אבל הוא לא היה מספיק גבר, ולא צמח לו השיער. אז הוא החל להציק, לקלל, להכות, כדי לחפר על כך ששפמו נראה כמו- פות. מאז הוא הרס, השמיד, מוות גזר- ועד שצמח לו השיער, היה כבר מאוחר.
לחן עממי
"על מה אתה חושב?", אוקטובר 2010.
אמא רצתה שאצייר לה על הפסל עם הראש הלבן משהו נחמד. אז ציירתי כמה
| |
איזה פות (ציור מס' 6- "שיר רצה בשדות")
אתמול בחנתי בזמן המחזור
אם הקשר שלנו ייסוג לאחור
כאשר יגלה היפה בגברים
שאני מדממת מאחד הסוגרים.
שירצה לדבר
ולא יסתלק
שלא ירגיש שבא אליי לריק.
קיוויתי שנשב על הספה
על כוס קפה,
אך שכחתי לגמרי
;שיש לי פתח גם
בפה.
צבעי מיים 2010. כואב לי בלב! הוא לא מפסיק לדפוק
| |
ציור מס' 4- דיוקן עצמי 1
"ואהבת אותי,ורצית אותי, וחשקת בי וחשבת עליי, ונאמנת לי והייתה איתי, ולא אכזבת אותי אפילו פעם אחת"
"לא טוב היות האדם לבדו" ציור מסוף ספטמבר, דיוקן עצמי העתק מתמונה, צבעי מיים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
