לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

*


This new century keeps bringing you down

Avatarכינוי:  שין גימל

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2011

אחרי החופש


כרגע ראיתי בסדרה "מד מן" שאישתו של הגיבור הראשי הייתה מתוסכלת ומדוכאת אחרי שהם חזרו מרומא.
בחיי היומיום שלהם הם נורא מרוחקים והיא מתוסכלת והוא משועמם ובוגדני.
בסדרה עשו את זה מאוד יפה שבחופשה שלהם הם כאילו היו שני זרים שנכנסים לחדר וכל הניצוצות עלו מחדש

כשהם חזרו הבייתה הוא קנה לה צמיד עם קוליסאום או משהו 
היא הסתכלה בייאוש ואמרה בעצב: "יופי, עכשיו יהיה לי על מה לספר מהפעם ההיא שהיינו ברומא.."
היו לי דמעות בעיניים כי חשבתי כמה רחוקה המציאות שלנו ממה שהיינו רוצים להיות
ואיך הדברים הכי פשוטים הופכים להיות הכי קשים
כמו להנות מסקס או לשמר אינטימיות ותשוקה עם מישהו מונוגמי
נזכרתי גם בפעם ההיא שאני והקודם נסענו עם המשפחה שלי לצימרים ואיך זה היה כאילו מציאות אחרת כמו בחלום מלא בנחת ואירוטיקה,
ואיך אני הייתי בדיכאון וכמה בכיתי כשחזרתי לכאן וכמה הוא היה כרגיל
היום אני לא יכולה להזכר בזה כי זה חסר טעם אבל פעם לא הייתי יכולה להזכר כי זה כאב מאוד

מתי השלב שבו מפסיקים לאבד את הדעת כשמתקלחים יחד ומתי מתחילים לתזמן סקס

בחלומות שלי האירוטיקה משתוללת וזה מדהים כי כשהיה לי מישהו בחיים לא הייתי חולמת חלומות כאלה
אני קמה ומתבאסת כי רמה כזאת של להט ומסירות זה כ כך נדיר ואצלי הצרה כשקשה לי להימשך 
בינתיים אני נוצרת זיכרונות נדירים מהמעט שנים שאני "פעילה"
נכתב על ידי שין גימל , 27/11/2011 22:39   בקטגוריות מין, קטעים, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


מי רוצה צ'ופר???



נו אין לי מה להגיד והיא הנשמה של החיים שלי
נכתב על ידי שין גימל , 27/11/2011 11:50  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


שאהבה ואהבה מתמזגות


יוצאת תמונה 
דליקטוסיק


נכנסה לשם לבד כמובן.. לא יכולה לסבול שנייה בלי תשומת לב
נכתב על ידי שין גימל , 25/11/2011 00:15  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


לא מכירה אותי


שמעתי על זה אבל לא ידעתי איך זה מרגיש
אני לא מרגישה כלום
לא עצב לא שמחה לא דאגה לא געגוע לא חרמנות לא אהבה לא חרדה
אני לא מרגישה כלום
אני ישנה כמו בקומה
בחיים הרגילים שלי אני לא ישנה כל כך טוב
אתמול אחריי העבודה נכנסתי למיטה בסביבות 5. קמתי ב11 בבוקר יום אחרי בגלל צלצול טלפון, לא יקיצה טבעית חס וחלילה
קמתי עם דמעות בעיניים
נוגה לא ירדה מאתמול. פחדתי לקום כדי לבדוק מה שלומה. אני יודעת שהייתי אמורה להיות עצובה כי היא לא ירדה 17 שעות (אלוהים אדירים) והיא אפילו לא באה אליי לבכות ולא כלום
קמתי מהמיטה וממש כאב לי הראש, רציתי לישון עוד
הלכתי אליה והיה קצת פיפי ליד המרפסת
הסתובבתי ואליה והיא קרנה מיופי, יום שמש היום הזנב שלה התנפנף והיא נראתה כמו גורה טיפשה. נזכרתי מה אמרו על גורים שעושים פיפי בבית, שצריך לקרב את האף שלהם אל הפיפי או הקקי ולצעוק עליהם. חשבתי לעצמי שצריך לעשות לי את זה.
ירדנו לעשות פיפי

אני חושבת לעצמי כמה ציפיות יש ממני וכמה אמונה מעטה שאני באמת אצליח לעשות מה שאני רוצה
כרגע אני רוצה להשכיר דירה במרכז ת"א. החיים, האנשים, חיי הלילה, לא המוות פה.  סוכלים אותי בסיבות למה לא וכולן כוללות אותי.
אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להתחיל לקחת קורס באוניברסיטה פתוחה או מכללה בסוציולוגיה והיא צחקה לי בפנים
אמרה לי שגם היום עובדי זבל צריכים תעודת בגרות. זה כי ביקשתי ממנה שתברר לי בעירייה בקשר לעבודה עם כלבים.

הציבו לי אולטימטום במסעדה וכיום אחרי כמעט שנה אני רואה את הסוף. האולטימטום גרם לי לפקפק במעמד שלי שם והוריד לי את המוטיבציה לחלוטין
ביקשו ממני אתמול לנקות ולהפריד כמות פסיכית של חזה עוף משומן ועצמות (אחר כך התברר שזה חצי מהכמות אבל הייתי צריכה להכין רביולי). התפקיד שלי בכלל לא כולל בשרים ודגים וביקשתי לא לעשות את זה כי הבשר היה קפוא וכל חתיכה לקחה לי 5 דקות התעסקות לעצמות. השומן היה בלאגן יותר גדול. שמו עליי זין
כמובן שנהיה לי חתך (לא רציני) מהסכין וחשבתי שאפשר לעבוד איתו ככה אבל הדם התחיל לנזול על המפרק שלי. לקחתי נייר ניקיתי. נזל עוד. על שומן שהורדתי ניקיתי דם מעצמי
בסוף יצא שכמעט שליש מהסחורה שנתנו לי הלכה לזבל (הזהרתי אותם!) אבל לפחות הבשר נראה יפה (וקטן מאוד)
זרקתי את כל הפיכסה לזבל וכדי שלא יראו כמה הורדתי מהבשר פרסתי את נייר ניגוב הדם שלי מעל. 
אני באמת לא מרגישה עכשיו כלום, הולכת מכאן הידיים שלי קפואות ואני ברווז
נכתב על ידי שין גימל , 23/11/2011 11:27   בקטגוריות עזרה, קטעים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


שיר על שיר


לחצת ולחצת
וילדת אצלי את החשק לעזוב.
עם החבל את משכת אותי
חזרה לתוכך
בניסיון שאשאר.
אך העולם שלך צר עליי.
הגיע הזמן
שאחפש לי
ואגינה חדשה.
***

(נכתב לפני "שנ"צ")
וזה מה שהאהבה שלי מניבה- בריחות
כל אחד שאוהב יברח ממני כי אמחץ אותו
כל כך אפחד שילך עד שאבריח אותו בעצמי
כל כך אפחד שלא יאהב עד שאגרום לו לשנוא
השיר עליי
שיר על שיר

והנה משהו טוב- נעלים שקניתי כל זוג 300 ש"ח
עכשיו יש לי עם מה ללכת
(הראשונות מחנות של ילדים מידה 34.5 עלו 300 כי מידה של ילדים. מ-36 זה 500 חהחה)
נכתב על ידי שין גימל , 12/11/2011 22:10   בקטגוריות דיכאון, עזרה, שירים, אהבה ויחסים, פסימי, אופטימי  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


משפט השבוע


כאמור אבא שלי היה על סף ניתוק קשר איתי אחרי שאמר לי את הדברים הנוראיים ביותר בעולם 
היום דיברתי איתו וניסיתי לגרום לו להבין מה היה נורא בשיחה הקודמת והוא ממש לא הבין
בסוף השיחה הוא אמר לי

"אני תמיד אוהב אותך, גם כשאת לא עונה על הציפיות שלי"

ואז נוגה (הכלבה) שלי עשתה אפצ'י והתחלתי לצחוק
נכתב על ידי שין גימל , 6/11/2011 18:11  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 


כמה ענוג הוא, כמה ענוג הוא, בי מתעוררת האימה


היה לי חלום שבו אני מצפה למשהו שלא יבוא. ציפיתי בחלום שנלך לאכול ארוחת קנירבורים במסעדה שמגישה ארנבים בצורתם השלמה לשולחן (יש מסעדה כזאת בנווה צדק) ובאמצע החלום אני קולטת שזה לא הולך לקרות ואני מפנטזת לעצמי משהו שלא הולך לקרות. באמצע החלום התחלתי לבכות.
שאלתי את דודה שלי מתי החלומות יעברו והיא אמרה מתי שאני אקלוט שהוא לא רוצה יותר.
התקשרתי אליו יום לפני היומהולדת שלו כי פחדתי שאם אתקשר באותו היום זה עלול להרוס לו את היומהולדת.
אחרי כמה צילצולים הבנתי שזה לא הולך לקרות. נעלבתי קצת כי חשבתי שימי הולדת זה תנאים מקלים. מאז אותו היום ביולי לא יצרתי קשר טלפוני בכלל. הרגשתי באותו הרגע איך האינסטינקטים האובססיביים שלי מתעוריים. זה כבר לא היה למזל טוב, זה היה לשקט הנפשי שלי.
אם פינטזתי על פגישה ב-באר, כבר פינטזתי על סגירת מעגל
כבר נעלבתי שלא ענה לי. מה כבר עשיתי שלא ענה לי? אני קוקו, אני ממש פסיכית.
אנשים מהצד חושבים שעשיתי משהו לא בסדר, אבל באמת שאהבתי חזק מידי. בום בום טראח
התקשרתי אליו הבייתה ואמא שלו ענתה לי. הוא כמובן לא היה יכול לדבר. מילמול וניתוק. התקשרתי שוב
"הוא לא רוצה לדבר איתי, נכון?" היא אמרה שנכון ושהיא מצטערת. היא נשמעה נחמדה מאוד וזה ניחם אותי קצת.
מסרתי לו מזל טוב
רציתי לטפוח לעצמי על השכם. יופי שיר, יצאת בוגרת. הוא יצא תינוק.
הקלה. הרגשתי שמשהו השתחרר. אולי כי שמעתי את המילמולים שלו מהצד השני.

כולם אומרים שאהבה נגמרת מתי שמוצאים אחת חדשה.
ככה מהר אהבה יכולה להגמר? ועוד מאשימים אותי שאני פרנואידית בזה שהאהבות שלי בקשר עם בנות אחרות?
זה מנחם מצד אחד ומצד שני מתסכל. אני כל כך רוצה חיבוק עכשיו על המיטה. אבל לא חיבוק בבלאגן הזה, אני רוצה להרגיש שקט מבפנים.
כשהייתי בת 14-15 כעסתי שלא לקחו את הקשר שלי ברצינות, ויחסית זה באמת היה קשר די רציני אבל אני חושבת שהוא היה האהבה הגדולה הבוגרת הראשונה שלי. היא לא הייתה מסודרת זה היה הרבה בלאגן.
אני רואה מהצד ואני יודעת שזה קיים
אביב גפן כתב פעם "אם תשאלו אותי, אתה נולדת לאהוב". וזה באמת נכון, אני נולדתי לאהוב.
אני חיה לאהבה שתהיה לי, אני מייחלת לילדה שלי אני רוצה את האהבה לשקט, לשלווה
אני מתגעגעת למשהו שלא היה לי

ובינתיים אני קמלה ומתה.
אבא שלי ניתק איתי קשר, אילו דברים הוא אמר
הפסקתי את הלימודים האקסטרניים והמשפחה שלי במוד של "מה יצא ממך"
הדירה שהייתי אמורה לחתום עליה לא מתפנה בסוף
בהחלפות הבאתי המון דברים יקרים תמורת דואר שנאבד
החבר הכי טוב שלי הולך לי
אוהב
לא
שיר


אני בדיכאון
נכתב על ידי שין גימל , 4/11/2011 00:08   בקטגוריות דיכאון, עזרה, קטעים, פסימי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




103,485
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , המתמודדים , ציורים ואיורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשין גימל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שין גימל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)