 כינוי:
שין גימל בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2011
הדבר הכי מפחיד
אני יושבת פה עכשיו ועוברת לי מחשבה של שלוות עולמיםרציתי עכשיו לאגור את כל הכדורים שצברתי בזמן האחרון רציתי לשכב בסלון ורציתי לבלוע אותם מהר אפילו שהם נתקעים לי בגרון רציתי לאבד את ההכרה ורציתי לאבד את עצמי חשבתי איזה נפלא זה, כמה זה טהור לשכב ולא להיות לא לבכות ולא להתאכזב פעם אהבתי את האהבה עד לא מזמן קיבלתי חיבה הרכושנות שלי וחרדות הנטישה חורצות לי גורל שנה שעברה הייתה לידי אהבה שהרסה לי את השנה הקודמת ואהבתי אותה בכל מעודי השנה הייתה לי אהבת נפש שגרמה לי לבכות את נפשי אין לי מה להציע לכם מלבד את גופי אתם תגעו בו ואני ארצה למות ועד שבא אחד שנוגע כמו שצריך עד שמוצאת אחד שמביט ומחייך ומחבק ולא נוגע ומסתכל ומלטף הוא ינוס על נפשו חשבתי על זה שאמרתי שבחיים אני לא אהיה זקנה רציתי לקחת הכל ולבלוע מהר
ואז הסתכלתי למטה, וראיתי את נוגה נוגה אהבה אחרת, שאם אשחרר אותה היא תברח הכי רחוק שהיא תוכל אהבה אצלי אינה שווה דבר זה התחיל כשאבא הלך וזה נגמר שאמא עזבה כולם הלכו ואת נוגה אני קולעת פה איתי
וככה נגמרת ומתחילה לי השנה החדשה בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שללכת ירגיש ככ טבעי
| |
מחיר הבגידה
פעם בגדתי בבן הזוג שלי כי לא אהבתי אותו יותר. מאז אני יכולה להסתכל על בגידה באופן סלחני יותר כי מה עושים שהאהבה נגמרת ואין לאן לפנות?אבל מה שאני לא מבינה זה, איך אפשר לבגוד ולפגוע במי שאתה אוהב. בחיים לא חשבתי שאהיה במצב כזה, שארשום את השורות האלה בבלוגי ובטח לא בהקשר הזה. וזהו סיום הפרק שלי עם ח'. הבן אדם היחיד שאהבתי אהבת נפש, הנפש הטהורה שסובלת בעולם הזה. והנפש הטהורה התחוללה ופגעה והרסה. והנפש הטהורה שלי היא עוד אחת מהעולם. הנפש שלי התבגרה על חשבוני. וככה זהו סיום הפרק שלי עם ח', הבן אדם היחיד שאהבתי אהבת נפש ודם. שאהב אותי אהבת נפש בדם אבל שילם את מחיר הבגידה. וכמו שאומרים על מתנות יומהולדת, העיקר הכוונה. איך אפשר לפגוע מבלי לחשוב על ההשלכות? איך אפשר להרוס משהו טהור ולחולל אותו?
וככה אני נשארתי לבד. היה לי חבר אחד, החבר הכי טוב שלי. וככה אני נשארתי לבד. מקלידה שורות אלה וקצת מרחמת על עצמי ועומדות לי דמעות חנק בגרון. מה אני עושה עכשיו? לאן אני הולכת מכאן?
| |
כשאתחיל לבכות תסובבו את הראש ותספרו עד 3
היום אני חגגת שנה בעבודה ואתמול הבאתי עוגה כדי לציין את זהכל המטבח התכנס למעלה אחרי הסרוויס כולל השף התפעולי וכולל השף הגדול. צעקתי על כולם שלא ישירו לי. לא תכננתי להגיד משהו אבל יצא לי בכל זאת. אמרתי להם שאני חוגגת שנה במטבח והבאתי עוגה כדי לציין את זה בגלל שהפרוייקט הזה הוא נס. אמרתי שמעולם לא הייתי במסגרת חברתית שלא הייתי מחוייבת להיות בה יותר משבועיים, ובחיים לא חשבתי שאשאר שם שנה. אמרתי שאני אוהבת את כולם בדרך שלי גם אם לפעמים אני מאניקית. רציתי להגיד עוד משהו אבל הגרון שלי כבר כמעט התפוצץ מדמעות. הצבעתי על העוגה ואמרתי "זהו". הסתובבתי וטבחית חיבקה אותי, התחלתי לבכות. ככה התחילה לה סדרה של חיבוקים שבאה בעקבות ה"נאום המרגש" שנשאתי ובגלל זה שאני בוכה. כל "אל תבכי" שאמרו לי בכיתי עוד יותר מבושה. הרגשתי כמו הילד ביסודי שבוכה בסתר ואז יש ילדה פרחה ומעצבנת שצורחת למורה שהוא בוכה ואז כולם מתנפלים עליו.
ישנתי 15 שעות עכשיו. הבנתי את התבנית, אני ישנה מהצהריים עד לבוקר למחרת ומתחילה לבכות שאני קמה. אני מרגישה כמו זומבי עצוב, החלומות שלי היו מטורפים ועדיים הם שם. אני עדיין זוכרת אותם והם מפחידים אותי. אירוטיקה הייתה שם והייתה שם גם קנאה ואלימות. אני לא אספר את כל החלום אבל זה היה בימי הביניים ואירוטיקה שהייתה שם הייתה בין בת מלוכה למישהו שהיה מה"נאמנים" איכשהו בחלום הייתי מנקודת מבט של הדמויות הראשיות והרגשתי את התחושות שלהן בזמן ה......... חרטטתי על האהוב שלי בחלום עם אש שני איקסים על התחת כדי שלא יתקרב לעוד אישה בחיים שלו. כששאלו אותי בחלום אם זה לא מוגזם מידי שתקתי ואמרתי שלא רואים את זה בכלל ושיעשו חזק יותר.
הצילו הצילו הצילו, זאב זאב זאב אני חייבת מישהו לידי שיהיה איתי בשנתי. שיעיר אותי בזמן וישיתן לי מענה לאהבה שחסרה לי ולבדידות שהורגת אותי. אני רוצה לשכוח את החלומות כמו בנאדם נורמאלי, שעה אחרי שקמתי הם צלולים ויתר מבחלום
אני לא יודעת מה קורה לי בפנים
| |
אם אין לך חברים לפחות תקני שמלה יפה
הורגלתי לזה שאם יש משהו שמרגיש יותר מידי טוב הוא מהר ייתן לי בומבה בפרצוף.לאט לאט נסגרתי לרגשות חיוביים שיכולים לבוא מאנשים אחרים והפכתי לקשוחה יותר וסקפטית, אבל נשארתי אותה הנודניקית הלחוצה שהייתי. לפעמים שיש משהו טוב בידיים שלי אני כל כך פוחדת שהוא יברח, אז כשאני אני בודקת מידי פעם שהוא שם הוא נסוג מעצם הבדיקה בעצמו ואז אני נכנסת ללופ של סיבוך עצמי של סליחות ולהסביר את עצמי, ואז אני כועסת, ואז אני מבקשת סליחה עוד פעם ומנהלת דיאלוג שלם עם עצמי מול הבנאדם השני. החלק המצחיק הוא, שכשאני מחפשת בנאדם לשתף אותו, פותחת את ליבי ומחכה לתשובה, הוא נעלם כערף עין. יש ימים שלמים של שיחות לאורך המסך בפייסבוק וימים שאפילו הסטטוס הכי מצחיק לא יזכה לאף תגובה. אצלי זה הכל או כלום והתרגלתי, אתה תיתן לי את כל העולם, אבל אחר כך אתה תיקח לי הכל. והרבה פעמים יש הסבר הגיוני: לא הייתי פה, הרגשתי רע, לא שמתי לב, לא ראיתי-לא שמעתי אבל כמו שאני לפעמים ממציאה איזה משהו כי ממש אין לי זין לדבר, אני יודעת שגם אחרים. ועם כל המעשים הלכאורה טובים שיוצאים לי פה ושם, הקארמה תבוא ותדפוק אותי על הקטנות האלה כי Karma Is A BITCH
ולפעמים אני שומעת דברים שלא ציפיתי לבואם, או למחוות שעושות לי את החיים. כמו שהטבחית למטה אירגנה לי קפה גדול בבוקר במקום הפוך בכוס אספרסו או שבעבודה אמרו לי להכין קוביות חציל או שמצאתי שמלה ממש יפה ב-120 שקל אבל השרוולים לא עולים עליי אני לא יכולה להזיז את הידיים ועל הבובת ראווה הלבישו מתחת עוד חולצה... אנוקסיה נרבוזה
| |
אומרים שאני נראית
רוסייה בתולה בת 16שמאלנית צמחונית מנגנת בגיטרה מחוננת בלימודים סנובית וחנונה.
אבל אני בעצם רומנייה טורקיה וסורית מזויינת (חהחה) בת 18 וחצי מרכזניקית חובבת אנטריקוט ובייקון בלי גישה לאף כלי מוזיקלי בעלת הפרעות קשב וריכוז עם 10 שנות לימוד ביישנית אבל אני באמת חנונה.
הוצאתי היום 600 שקל- 400 על מסגור פוסטרים (אני הולכת לתלות את מייקל ג'קסון ורובי וויליאמס בסלון- כחלק מהמייקאובר) ודיל שמקנה לי הדפסת 2 תמונות על קנבסים, 200 לפסיכולוגית ועוד 100 מאתמול על דברים לבית אני כבר לא חושבת שיצא לי להיות קמצנית כמו אמא, אני מממנת את עצמי לאחרונה בלי אפילו לחשוב על לבקש עזרה נראה מה יקרה שיגמר לי העובר ושב
| |
מכורה לאהבה
לא פעם רשמתי פה שהייעוד שלי הוא לאהוב.זה לא סוד שאני מפנטזת על הבת שתהיה לי רק כדי להרעיף עליה אהבה רובכם מי שקורא פה ודאי יודע שאבא עזב ואני בקושי רואה אותו ואמא התעללה קצת נפשית אין לי חברים ואני כמעט כל הזמן לבד תשימו לב לתבנית פה שאני כותבת על אהבה ועל הקודם
נתקלתי לפני כמה ימים בסדרה דוקומנטרית ב"יס" דוקו ורציתי למות.ככה הרגשתי פעם ראשונה שקראתי על הפרעת אישיות גבולי- הפחד של ההזדהות הענקית שפתאום משייכת את ה"קוקואיות" שלך לקבוצה מסויימת. הסדרה הייתה על מכורים לאהבה חברים, זה הזמן לציין: אני מכורה לאהבה
וזאת התמכרות לכל דבר. כמו התמכרות לסקס, לאלכוהול, לסמים. מכורים לאהבה אינם יכולים לשמוע "לא". כמה פעמים שמעתי מהקודם את זה שאני דורשת ממנו לאהוב אותי. או מהחבר הטוב שאני לא יכולה לצפות שיאהבו אותי כל הזמן באותה המידה. משהייתי קטנה, פצפונת ביסודי היו לי חרדות שה"חברות" שלי יאהבו אותי פחות. הייתי מתקשרת לאותה הילדה 15 פעם ביום לדעת שאני עדיין החברה הכי טובה שלה. בכיתה א' אני זוכרת שנכנסתי לכיתה וראיתי את החברה היחידה שלי מדברת עם מישהי אחרת. ברחתי מאחורי הדלת והתחלתי לבכות. טענתי שאני חולה והלכתי הבייתה. מעולם לא הייתי חברה של יותר ממישהו אחד. אני משקיעה את כל כולי כי מי עוד יהיה לי? קשה לי כשהאהבה שלי באותו הזמן נפגשת עם אהבות אחרות וזה לא רק בני המין השני. זה יכול להיות חברי ילדות. ולא פעם עשיתי על זה צרות. אהבה בשבילי היא אלוהית אבל אני מאמינה שהיא לא טובה אליי. לפעמים אני לא מצליחה להבחין בין אהבה לאובססיה. בררתי על זה קצת ויש גם מפגשים של מכורים לאהבה, אני חושבת שאלך לזה
מאפיינים של מכורים לאהבה ע"פ יואב ברנזון: - אדם שמכור לאהבה אינו סתם רוצה אהבה - הוא זקוק לאהבה ברמה כזאת שהוא אינו יכול בלעדיה, הוא חייב אהבה והוא חייב אותה בכמויות לא רגילות ובעוצמות לא רגילות.
ההבדל בין אדם שמכור לאהבה לבין אדם שלא מכור לאהבה הוא ששאדם שלא מכור לאהבה הוא אדם שבוחר לאהוב, שמסוגל לתת אהבה ומסוגל גם לא לקבל אהבה בחזרה. לעומת זאת, מכור לאהבה הוא אדם שדורש אהבה, נואש לאהבה ואינו מסוגל לקבל את המילה "לא". - אדם שאינו מכור לאהבה לא מתעקש בכוח לאהוב, לא דורש בכוח שיאהבו אותו, לא הופך את האהבה למלחמה - אלא הוא מניח, משחרר, עובר הלאה, ממשיך לאהבה אמיתית.
לעומת זאת, מכור לאהבה לא מסוגל לסגת מאהבה, כי הוא מכור לאהבה. גם אם לא נותנים לו אהבה - הוא ינסה לקחת אותה בכוח. גם אם ינסו להגיד לו שזה לא מתאים - הוא יאטום את עצמו, לא יקשיב וימשיך לנסות ולקוות בצורה מעוררת רחמים. גם אם יבקשו ממנו להניח - הוא לא יניח ולא ישקוט, כי הוא מכור לאהבה ולא בוחר לאהוב, ולכן ההיזדקקות שלו לאהבה היא כה גדולה שהוא אינו מסוגל לשלוט בה או לרסן אותה
- אדם שאינו מכור לאהבה הוא אדם שאוהב את עצמו מספיק כדי לקבל דחייה בצורה מאוזנת ואמיתית. מכור לאהבה הוא אדם שאינו מספיק אוהב את עצמו - ולכן דחייה היא מכת מוות עבורו.
מכור לאהבה חי מאהבה. אהבה, תשומת לב, חום והיזדקקות - זה החיים שלו, זה החמצן שלו, זה האוויר שלו. לכן, במקרה שהוא אינו מקבל את החמצן שלו הוא מתמוטט, הוא נואש, הוא הופך לסמרטוט, הוא נגמר לגמרי.
- מכור לאהבה אינו יודע לאהוב את עצמו, ולכן אהבה הופכת אצלו לאובססיה, לביטחון הקיומי שלו, לצורך הבסיסי שלו במקום כתוספת משלימה לאהבה העצמית שלו לעצמו. הוא הופך את עצמו לתלוי באהבה של אחרים כי הוא אינו אוהב את עצמו מספיק והוא אינו מחובר מספיק לעצמו ולכוח שלו.
את השאר מחקתי כי אני שונאת שמטיפים על אהבה עצמית. אבל היא התשובה מסתבר. למזלי אימצתי לפני שנתיים את נוגי ויש לי אהבה 24/7 (לא יודעת אם זה טוב כי זה תלותי) אבל לפחות אני לא קושרת גבר ברצועה על הדלת. בטח חלק יצחקו מהדבר הזה אבל הוא די מחורבן. אולי לכל אלא שם שמחזיקים בשבי בני זוג שעושים להם רע, או חונקים חברים שלהם, או שמים כרית מתחת לחולצה כדי לראות איך תראה הגאולה זה יגרום לנחמה. כמובן שכמו כל הקלישאות מכורים לאהבה הם אנשים שנדחו במובן הזה (אמוש ואבוש- היכן???) והחוסר ביטחון מרחיק. אנשים רואים לי על המצח נורה אדומה ורק מי שמספיק אמיץ יוכל להתקרב. לא הלך בינתיים
| |
שני לילות ברצף
אני קצת פוחדת להתחיל לכתוב פה מה ומי ומו קורה כי אין לי כל כך כח לכתוב ואני לא חושבת שמישהו קוראאני מנסה לתאר איך אני מרגישה באופן מאוד נואש וזה ממש לא מצליח לי. מידי לילה אני שוכבת במיטה ואני מדמיינת פוסטים שלמים בראש. אני מדברת לעצמי במוח וכותבת כמו טור מאמרי שהייתי רוצה להעביר לפה. שום דבר לא השתנה מלבד העובדה הפשוטה שהשתחררתי מכבלי ה"אהבה הנכזבת" שהתבררה כאובססיה כואבת. כן, עוד קשה לי לדבר על זה ואני ממש לא אומרת את שמו אבל להיות בכפר סבא כבר לא מעלה בי בחילה. הייתי צריכה לשמוע כמה אני פסיכית ומטורפת ממנו כדי לעשות את הקלוז'ר הסופי
אני שונאת שמשתמשים במונחים פסיכיאטריים לתיאור מצב הרוח יש לי הפרעה ביפולארית שמשפיעה עליי מאוד במקום מאניה -דיפרסיה אני פשוט מתארת את זה כ-"היפר" ו-"פיתה"
יום ראשון בלילה: קמתי משנת הצהריים הקצרה שלי בדפיקות לב לא קטנות היה לי מרץ בשעה 12 בלילה לקחתי את מכונת הפסטה ואת הבצק ש"השאלתי" מהעבודה (חצי רומנייה נו) והתחלתי לגלגל וללוש ולחתוך ולקרוץ עד שהיו לי המון המון רצועות פסטה שמעתי שצריך לייבש את הבצק אחרי שעושים ממנו צורת פסטה כדי שלא יידבק, וממש לא היה לי חשק להתעסק עם קמח אז הדלקתי מזגן והבאתי את המתלה כביסה הביתי שלנו&amp;nbsp; אני הולכת לרשום על זה פטנט:
אחרי שתליתי את הפסטה הורדתי את כל התמונות בבית וניסיתי לארגן אותן מחדש. פשוט ככה אחרי שנפלו לי כמה מסמרים בקיר הוצאתי את כל התכולה של הארונות במטבח ועשיתי להם ניקוי וארגון מחדש (ב-3 בלילה) בזמן שעליתי על הכסאות ושפשתי ג'וקים רציתי לבכות על העירנות שלי ומה אעשה אחרי שאגמור לנקות. הרי ראיתי כבר "מד מן" , "משחקי הכס", "ספרטקוס", "אין כמו אסקס" ובעיקרון כל סדרה טובה עם איכות ותרגום (איכות צפייה, התוכן זה כבר עיניין שלי) בשעה 5 נשכבתי במיטה כל 15 דקות קמתי להשתין. בשעה 9 אני מקבלת טלפון מהטבחית. היא שאלה אם אני יכולה לבוא לעשות חצי משמרת. טסתי מהמיטה. אחרי שכמעט התעלפתי באוטובוס כבר הרגשתי ממש חרא.
יום שני בצהריים: חזרתי הבייתה ב-4 וחצי. ב-5 נרדמתי. כיוונתי שעון ל-9 וחצי צלצל. לא הצלחתי לקום. כיוונתי ל10 וחצי. כיוונתי ל11 וחצי. כיוונתי ל-1. אין תזוזה טלפון מתקשר. אני שומעת אבל בחלום. אני חולמת שהוא מתקשר מפתח ניסה לפץוח את דלת הבית שלי. המפתח שלי היה מוכנס מהצד השני, נוגה נבחה והיא אף פעם לא נובחת. לא היה צלצול ולא דפיקה שכבתי וחשבתי שיש לי פורץ אבל לא פתחתי את העיניים התגלגלתי מהמיטה להשתין כיוונתי ל-6 וחצי. כיונתי ל-7. עבודה קמתי ב-7 אחרי 14 שעות שינה ולא הורדתי את נוגה ירדנו לעשות פיפי והבנתי שעיניין העבודה היום לא ילך חלק נכנסתי הבייתה והתחלתי לבכות. מה זה בכי, בכי של אלמנות. בכי שעושה כואב בעיניים אחרי דקה. שאם אין טישו נחנקים למוות התקשרתי לטבחית ואמרתי לה שהשתגעתי, אני לא מסוגלת לבוא אני לא מפסיקה לבכות. אני פסיכית, בכיתי. פשוט פסיכית הלכתי לעבודה באיחור. באתי התחלתי לבכות. נרדמתי באוטובוס וכמעט התעלפתי במטבח. יום קודם לא הפסקתי לצחוק ולספר בדיחות והיום מישהו אמר משהו על זה שאני כל הזמן מדוכאת. זאת נקודת חולשה שלי. עקב אכילס. הלכתי לבכות קצת
נשארתי את סוף היום. העובדת הסוציאלית הקודמת בחופשת לידה, היא באה עם התינוקת שלה בת שבועיים וחצי. בישיבה ביקשתי להחזיק אותה והיא הייתה אצלי על הידיין 45 דקות. הרגעתי אותה הרדמתי אותה והאכלתי אותה תמיד ידעתי שהיעוד שלי הוא לאהוב, ותמיד הבת שלי אצלי בראש הבעייה שאני רוצה שהיא תהיה אצלי בידיים
| |
פוסט תחת
עם כל החרא שיש לי בחיים אפשר להתנחם בזה שיש לי תחת ענקלפחות תהיה לי לידה קלה +אפשרות לקריירת פונדקאות בעתיד
(הפוסט היה אמור להראות מספר פריטים מגניבים שיש לי בארון אבל התדרדר לזנות עקב חוסר ביטחון של הרגע האחרון)
הייתי רוצה להאמין שזה שילוב בין קים קרדשיאן לג'ניפר לופז אבל פה מדובר בנטו תחת רומני שמנוני ועצלן 
עכשיו כשאני מרגישה מספיק דובית כל הבחורינות עם ההפרעות אכילה (בלי זלזול, גם אני הייתי אנורקסית אי שם בשנות ה-60) יכולות לתלות אותי על המקרר למניעת בולמוסים (אני לא שמחה היום)
| |
אני אמורה להתחרט
על מה שעשיתיהתקשרתי לקודם, 21 פעם לפי מה שהראה לאחר שאיים עליי שיפנה למשטרה נתן לי לדבר התחננתי כמישהו שמתחנן על החיים שלו, תן לי לדבר, בוא נפגש. בבקשה נפגש בהתחלה עשיתי עצמי חזקה. מה קורה? מה נשמע? לא מעניין אותי חמישה חודשים לא שמעתי את קולו. הוא ניתק לי בפנים כשהייתי בדנמרק וככה הפרידה הייתה אחרי חמישה חודשים שהוא ניתק לי ממדינה זרה ענה לאחר שאיים במשטרה. כל השיחה שמעתי כמה אני משוגעת אין מצב להיפגש איתי פשוט אין מצב נחסמתי, סוננתי, נותקתי הוא מאחל לי למות. לא באמת עשיתי משהו אמר שאני פסיכית כי טענתי שלא פייר שעם האקסיות האחרות הוא מדבר ואותי הוא הפך לפסיכית זה כי אני לא נורמאלית הוא טען. איך אני אמורה להמשיך כשאני יודעת שאני לא נורמאלית? איך מישהו יאהב אותי כשאני לא נורמאלית?
ואתם שקוראים, ואני יודעת שקוראים, וחלקכם מכירים אותו אני מקנאה בכם אלה שיש לכם את הפריוולגיה לדבר איתו וקצת פוחדת על עצמי שאחרי כל זה אני מאחלת את זה לעצמי
| |
תובנת השבוע
אם הוא לא רוצה אותך בתור בת זוג- זייני אותו בתחת
| |
כשהלב עוד אוהב
איך זה עוד ייתכן שאחרי 5 חודשים זכרונות מעלים לי דמעות?איך אני עוד מפנטזת על מה שיכול להיות ועל דירה משותפת, על שיחת טלפון וחרטה מצידו, ירים טלפון, ישלח מייל, מכתב, יבוא.. משהו אני רוצה לבכות ולהגיד- איך זה יכול להיות? זה אמור היה לעבור! שאלתי אותו מי לדעתו יתגבר יותר מהר והוא אמר שאני. זה לא אירוני שהוא שכח אותי כבר ביום הראשון? אני זוכרת שלפני הניתוק הגדול אמר לי שהיומיים שלא דיברנו עשו לו טוב. שהוא היה שליו, שזאת הייתה הקלה. ואני רושמת את השורות האלה ובוכה יודעת שבטח כבר הזדיין עם אחרת. בטח מפלרטט לו... בטח כבר נפגש עם מישהי ולמה לא? מלך העולם ממש השאלה שמהדהדת לי בראש היא, איך שבוע אחרי השבוע הכי יפה בזוגיות שלנו ככה אפשר להתנתק ולמה לעזאזל לא היה לי את הצ'אנס להגיד ביי? איך אני יכולה לסגור את הקשר אצלי בלב אם לא אמרתי להתראות? ואני מקבלת טריגרים למחשבות עליו הבושם המזויין הזה, תליונים של מגן דויד, אקדחים ורובים, אקסבוקס, הנייטמאר קראתי לא מזמן אצלו בבלוג משהו שכתב לפני שנה שהוא והאקסית שלו הקודמת היו במיטה , חזרה לו לחיים הוא אמר. שדיברו על מעבר דירה משותף הלוואי עליי, אמרתי. הלוואי ולי היה צ'אנס לחזור לחיים. ואותי בכלל הוא אהב יותר. ואני חושבת אם כבר שכח לגמרי. ואומרת שאיך אפשר לשכוח לגמרי, זוכרים אנשים שהיו איתך בכיתה ו'. אותי דווקא ישכח? הרי אני הקוקו שהרסה לו את החיים שאלתי את אבא שלי אם זה נורמאלי שאחרי כל כך הרבה זמן זה עוד כואב ככה הוא אמר לי ברור, שזה יכול לקחת עוד שנים. עד שאני אמצא מישהו אחר איך אפשר למצוא מישהו אחר? בסופר?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
