הקודם הזדיין עם החברה שלו כל היום והיא חולה על זה שהוא נושך לה את הפיטמהישבתי עם סבא וסבתא בבית קפה ומולי סבתא. הייתה עליה השרשרת שכמעט זהה לשרשרת שהקודם הביא לי.
לא חשבתי עליו הרבה זמן עד אותו רגע ופתאום זה קפץ לי כמו פופ אפ
אני לא מתביישת להגיד שאני נכנסת לבלוג שלו, בתדירות נמוכה אבל עדיין
לראות דבר כזה נותן לך זין בעין ואני לא חושבת שלאהבה יש חלק במשוואה הזאת. אני זוכרת שדודה שלי נתקלה בחבר הקודם שלה שהיא ממש לא אהבה באיקאה ושמעה שהוא מתחתן. ברור שזה עשה לה שחור.
מה שאהבתי בו בהתחלה זה את הצניעות, חדר המיטות זה טהור. אז כשהתחלנו הדבר היחיד שהיה מהמיטה שלנו זה המבטים.
נכנסתי קצת להלם ואחרי שתי דקות רציתי להקיא את הקפה שחשקתי בו כל כך.
בדרך חזרה סבא שאל אם הכל בסדר וסיפרתי לו, התחלתי לבכות.
מה שמצחיק הוא, כשיש אופצייה אחרת העבר נשכח כלא היה. פוף. כשהמשהו ככה מתפוגג בום הכל חוזר חזרה
ועצם זה שאני יכולה לדבר על זה פתוח זה נפלא וזה מדהים, אין בי אהבה אבל יש בי המון געגוע
ישנתי עם החבר הכי טוב היום והיה נפלא. השינה הייתה מחורבנת וקמתי מהדיבורים של עצמי אבל להירדם מחובקים ולקום ולשלב ידיים היה שווה הכל.גם המערכת יחסים המחורבנת שהייתה לנו. והיא הייתה פאקינג טרגדיה. הרבה אהבה והמון ערעורים, ומסכנה זאת שתהיה אחריי.
אני לפעמים גם בסדר. וגם שבוע לפני שבעט אותי לעזאזל היה ביום הולדתי ואהב אותי כמו שאוהבים את הילד שלך שרק נולד. אהבה עצומה.
ואני דווקא מעדיפה להזכר בדברים הטובים כמו ההתחרטויות שלו אחרי ה"פרידות" והחיבוקים, רק כדי להרגיש שלא סבלתי לחינם.
ולי יש את הציצי הכי יפה בעולם,
ואני אוהבת להזדיין ואני חרמנית,
ואני מוצצת ואני אקטיבית,
אני גומרת ואני מנשקת מצויין. אז מה? אני אכתוב על זה? זה קודש הקודשים.
לא צריכה בנזוג. לא רוצה אהבה. יש לי את נוגה, החבר הכי טוב שלי, סבא וסבתא.
מצידי תנו לי להזדיין כל היום
מספיק כאפות אכלתי ולי אין חברות לבכות להן ושהן יעודדו אותי בכאילו
והנה התספורת החדשה שמעלה לי את הביטחון:
*מאוחר יותר בלילה:
אני די בסדר עכשיו ושמעתי מוזיקה וכל כמה רגעים קופצות לי תמונות שלו נושך פטמה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
