אם יש משהו שנורא קשה לי לכתוב עליו אלו הרגשות הרומנטיים שלי. 4 וחצי שנים יש לי את הבלוג הזה ופעמים ספורות נכנסתי באמת לעובי הקורה של הרגשות שלי.היה לי קשה לכתוב אחרי הביקור של הפנקיסט כי גם בכתיבת שורות אלו כואבת לי הבטן. אם אתם עוד לא מכירים אותי לעומק אז אני מודעת לעצמי שאני חסרת פרופורציה.
אז נפגשנו יום שבת ב12 בלילה, אספתי אותו מדירה של חברים ונראה שהוא נורא שמח לראותי ובמיוחד את נוגה. פעם אחרונה שראיתי אותו הייתה לפני 9 חודשים אבל לא ידעתי שיסע לכל כך הרבה זמן. השיחה באמת זרמה ואפילו הוא היה יותר קואופרטיבי יותר מהרגיל (עבדנו ביחד לפני 4 שנים)
ציפיתי לפגישה הזאת ליטרלי 9 חודשים.חיכיתי לתחושה של האינטימיות ממנו
אצלי בבית גם היה נחמד, דיברנו, עישנו וראינו קצת סרט. ניסיתי ליזום משהו מעבר אבל לא הרגשתי שזרם לי טבעי. כשהיה ממש מאוחר וקר נכנסו מכונסים וקפואים בתוך השמיכה והיה לי נעים. בפגישות שלנו בדרך כלל אנחנו כמה שעות בסלון מדברים וכשמגיע הזמן לישון מחסומי הבושה יורדים.
ראיתי שהוא עייף וניסיתי להשאיר אותו ער כשזיינתי לו את השכל. שכבנו צמודים פנים מול פנים והנחנו את היד על המותן אחד של השנייה. אבל אז היד שלו החליקה והבנתי שהביקור הזה אבוד. הוא נרדם בבוקר הוא ילך. זה תמיד קורה בסדר מסויים והסדר השתבש. פינטזתי על הרגע של האינטימיות והקרבה ולכו תדעו מתי אראה אותו שוב. לפני שנרדמתי כשהוא צמוד אליי הרגשתי בבטן ובלב תחושה של שלווה ואושר. הרגיע אותי לשמוע את הנשימות שלו ונשמתי את האויר שהוא נשם קודם (מנת יתר של פחמן דו חמצני) אתם יודעים כמה שנים לא הרגשתי שלווה בקרבת זכר?
קמתי כל 10 דקות אותו לילה וב10 בבוקר כשהשעה התקדמה ידעתי שהוא יהיה פה לא לעוד הרבה זמן וקיבלתי התקף פאניקה שהייתי חייבת לרדת למטה עם נוגה ולפרוק את האכזבה שלי והמיני שיברון לב בבכי בטלפון, כי אם זה לא קרה אז משהו בינינו השתבש.
3 שעות חיכיתי שיקום כי רציתי להיות לידו באותו רגע. כל כמה זמן קמתי כי לא הצלחתי לנשום מרוב שהייתי עצובה אבל תמיד חזרתי. ב1 הערתי אותו בעדינות וכמה היה כייף לראות את הפנים שלו. נשארנו כמה דקות במיטה סתם לא דיברנו על משהו רציני והוא בהפתעה קירב את הפנים שלו ונישק אותי.
תבינו, בכל מגע מיני כלשהו, גם אם אני מחבבת את הבחור אני בהתחלה קופאת. קשה מאוד לראות עליי שאני מעוניינת אולי כי באמת הרבה מהפעמים אני לא מעוניינת אבל גם מגע מרתיע אותי. אבל לא שלו. גם עם בנים שבאמת באמת חיבבתי ואפילו יותר היה לי קשה, אבל לא איתו. איתו אני רק כמהה שיעשה צעד וזה נורא טבעי זורם ומרגיש לי רגוע בלב.
יש בו משהו נורא ראשוני, זה לא מובן מאליו והכל הולך נורא בזהירות. מחזיר אותי לגיל 15 שנורא נזהרים ולוקחים כל צעד לאט ולראות שהכל מהצד השני בסדר. והדבר שהבנתי בעבר כבר והעציב אותי היא העובדה שבנים שלא נמצאים במערכת יחסים זוגית או שאין להם קשר עמוק ואינטימי עם מישהי פשוט לא מתים על להתנשק. אצלי? קחו ממני את הסקס ותנו לי נשיקה כמו הנשיקה ההיא. עזבו את הנשיקה ההיא, תנו לי נשיקה שארגיש כמו שהרגשתי בנשיקה ההיא.שנמשכה לאורך כל האקט ולא רק בהתחלה לצאת בידי חובה. טכנית היא לא הייתה מושלמת אבל בשבילי היא הייתה מושלמת למדיי. וכאן אסיים את הסיפור, בנשיקה. ועזבו את הסקס, אמרתי לא פעם שאצלי הסקס הוא מהראש. יותר ממה שנהנתי מהאקט נהנתי מהחיבור לבנאדם.
(היה רגע שהייתי בטוחה כמו בפוסט הקודם שעשיתי לעצמי מזל חרא שקניתי קונדומים ובגלל זה לא יהיה שימוש אבל ברגע האחרון ניצחתי את הקללה)
ב3 בצהריים כבר היינו בדרך החוצה והוא שינן לי משהו שהוא צריך לזכור להביא לי משהו (לא רלוונטי מה ) בפעם הבאה שהוא מגיע והתחמם לי הלב. בנוסף ברכב לפני שהורדתי אותו הוא אמר לי "אז דברי איתי מה התוכניות שלך היום, מחר..." זה לא משהו שלא שמעתי קודם וזה לא יצא לפועל כמעט אף פעם אבל ראיתי שהוא רוצה.
למחרת שלחתי לו סמס והוא היה קצת קריר ורציתי למות. בהמשך שאלתי אותו אם יש לו תוכניות לאותו יום והוא פירט את מעשיו ולא פשוט אמר שלא יכול. רשמתי לו שיהנה ושידבר איתי כשיוכל והוא החזיר לי כתגובה שאולי אפשר לעשות משהו ביום רביעי אם הוא לא יהיה גמור. גם באותו רגע שידעתי שהוא לא ידבר איתי ברביעי, שמחתי כי מיוזמתו הציע יום.
ןמה קרה מאז? כלום. הוא לא יצר קשר וגם אני לא. כמובן שהתייעצתי עם דודה וחברה ונראה לכולם שכן יש עיניין מצידו ואחרי שסיפרתי עליו קצת הבינו גם שזה הבנאדם ושאצור קשר בהמשך. אני עדיין מתה מפחד.
לפעמים כשאני רושמת משהו על מישהו ולא מבינים לגמרי את כל התמונה הכוללת ולא מכירים את הבנאדם ושומעים עליו בעקיפין מקבלים עליו רושם מוטעה. הוא לא חרא, הכרתי הרבה חראות ולא סתם לא היה לי מגע עם אף זכר המון זמן. ודרך אגב, אני בנאדם מאוד סקפטי. תמיד מחפשת את הקטצ' והיום כבר יותר קשה למרוח אותי
אז אני מנסה להזכר במה שאמר לי ברכב, שהתכוון באמת שאדבר איתו ושהציע יום כשלא יכל להפגש ולהרגיע את עצמי שאולי הייתי בסדר, וכן יכול להיות שמחבב אותי ושהבעיה לו בי. הייתי רוצה שמישהו יוכל להבטיח לי שאראה אותו בקרוב ולא עוד כמה חודשים (והתרחיש הכי נורא הוא שימצא מישהי)(גם הקהילה שלהם ויש קהילה עצומה נראית די סגורה בתוך עצמה וקשה להכנס)
לא יודעת איך להתנהל ולא יודעת מתי ואם לשלוח הודעה כי מצב אחד נראה שיש עיניין מצד שני נראה שאין יוזמה. מזל שאני מכירה אותו שהוא יותר פסיבי.
הדבר שהכי מטריד אותי הוא כמות האנרגיה שאני מוציאה על זה במחשבות.משהו רציני לא יצא מזה, כנראה הרבה גם בגלל הבדלתי תרבות (כן כן, תרבות. אם הייתי חלק מהקהילה היה הרבה יותר קל.) וגם כי הוא פשוט לא.... לא שם. בחור בלי יציבות
יש חיבור, אבל מקווה שיש מענה בצד השני
השיר האהוב עליי שלו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל