הלילה היה לי חלום מיני על החבר הראשון שלי בגילאים 14-16 וקמתי ממש עם צוואר תפוס ומצברוח מחורבן כמו כל פעם שיש לי חלום מיניוזכור לי בחלום בעיקר שאני מסתכלת על הפנים שלו אבל לא הייתה שום משיכה ולא הייתה לזה שום משמעות מינית מבחינתי פשוט הרגשתי שככה(בחלום עצמו) אני מנסה לכפר על המעשים שלי ומנסה להתנצל בדרך הספציפית הזאת (חבל שבמציאות אי אפשר לעשות למישהו ביד והוא פשוט יסלח לך)
ואני מאוד מאוד אהבתי אותו, והכל היה נורא פשוט. הכרנו דרך הבלוג שפתחתי ב2006 לקראת סוף גיל 13
ועכשיו בכתיבת שורות אלו נופלת עליי ההבנה שאהבתי בחיי שני אנשים. ואת שניהם הכרתי דרך הבלוג (אחד הקודם והשני מהבראשית של הבלוג הזה)
אולי זה יפתיע חלק מהאנשים לנוכח האובססיביות שלי והעקביות באזכורים שכבר מביכים אותי בפוסטים, אני לא אוהבת את הפאנקיסט.
אני אולי מאוהבת בו, אני אולי מתגעגעת בטירוף אני אולי רוצה להכניס אותו מתחת לשמיכה ולחבק אותו עד סוף החורף, אבל אני לא אוהבת אותו אהבה אמיתית, שכן אני חושבת או אולי מנסה לשכנע את עצמי, אמורה להיות לפחות בקצת הדדית.
והנה וידוי גדול אפילו עוד יותר, שהפעם האחרונה שאמרתי למישהו שאני אוהבת אותו ומישהו אמר לי שהוא אוהב אותי הייתה לפני 5 שנים
מאז האמת לא הייתה לי מערכת יחסית ממש רצינית, אולי יציאות פה ושם ומערכת יחסים אחת של כמה חודשים ומונוגמיות עם מישהו שגר כמה בתים ממני, ולמרות שהיינו נפגשים ומדברים ושוכבים רוב השבוע רק אחד עם השנייה, לא באמת הצלחנו להתאהב (לא שזה כזה פספוס) וגם לא הכרזנו על רגשות כוזבים או נתנו לקשר שם רשמי, אולי לא רצינו להודות שאנחנו לא רוצים את השני כפרטנר קבוע.
האמת שאני לא זוכרת איך זה נגמר אבל זה נגמר ממש רע, וכל פעם שאני רואה אותו למטה ברחוב הוא מתעלם מקיומי. אבל זה באמת ממש ממש מעניין לי את התחת.
היו לי הרבה קראשים והדלקויות והתאהבויות מפתיחת הבלוג ב2010 ועד עכשיו, ולכל אחת מהן היה כאן שם קוד, כמו "האופה", "החמוד מהקפה", "האוס" הצלם" "הפאנקיסט" אבל אף אחד מהם לא הגיע לרמה של אהבה. אבל לא בגלל שלא רציתי או לא הייתי יכולה, הם פשוט לא אפשרו לי.
ועוד משהו שיוכל להפתיע חלק מהאנשים, אני יודעת מתי לא רוצים אותי
אני יודעת מתי שמים עליי זין (תרתי משמע) ואני יודעת מתי רוצים אותי ומתי לא, ודווקא הערך העצמי הנמוך נוטה יותר לשלול אופציות שכן.
החזות הצעירה ואולי התמימות שמתפרשת ממנה יכולה לגרום לכמה דושים לחשוב שהם יכולים למרוח אותי כמו "השחר" אבל גם אם זה למטרת ניצול וסיפוק אני מודעת לזה, גם אם הם חושבים שלא. כבר בגיל 17, לצערי באיחור קל הבנתי ש"הצלם" אומר את אותן מילים ונוגע באותם מקומות לכמה בנות שונות במקביל אליי אז המשכתי עם זה עד שנמאס לי
היה לי קשה לקבל את זה בהתחלה בהתחלה שרק "יצאתי לשוק" שיתנו לי ככה להפתח נפשית ופיזית אבל לא יאהבו אותי בכל מעודם וזאת לא תהיה זוגיות מאושרת. רוב המפגשים של רוב האנשים לא יובילו לאהבת אמת.
והשילוב של זה שאני בקושי יוצאת+כנות מוגזמת ועבר בעייתי+הווה לא משהו+בחירה נוראית בבחורים, אבל ממש נוראית= FOREVER ALONE
ואם אני ככ מודעת איך אני אובססיבית למישהו שאני לא בקשר איתו ומשתמע מכך שברור שהוא לא מעוניין? אם הייתם איתנו במיטה הייתם מבינים. אבל אתם לא. איך אומרים, רק אלוהים ישפוט אותי? ואני אפילו לא מאמינה. אז בכלל
וואלה, אמרו לי את זה שנים. אולי אני צריכה באמת לצאת יותר.
שמישהו יביא מלגזה ויוריד אותי פליז
ואם כבר הזכרתי את 2006, אז אני מעריצה את רובי מ2005 כשהייתי בת 12, וכשהייתי בת 13 יצא הקליפ שלו שהאמת אני לא סובלת את השיר "Rudebox" אבל הופנטתי מהז'קט שהוא לובש שם ובמשך 10 שנים ליטרלי חיפשתי פה ושם ז'קט של אדידס שחור עם פסים צבעוניים בלי הצלחה. ליד המלון שלנו באמסטרדם הייתה חנות יד שנייה שנמנעתי להכנס אליה כי שכחתי להביא כסף (אבל עדיין הוצאתי 500 שקל. הכל הוחזר לסבא) אבל משהו משך אותי רגע לפני הצ'ק האוט להכנס ושם מצאתי את הפרשס שלי שבחישוב סופי יצא 130 שקל וגם במידה הנכונה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
