*

כואב לי הצוואר והלב

הכרנו דרך האינטרנט, לא אפרט דרך איפה כי לא מתחשק לי. קבענו להפגש במקום נחמד שיש לי בו יחסית ביטחון כי הייתי לחוצה נורא, אומנם ייבשתי אותו בהרבה זמן של התכתבויות כי ככה גם היה לי יותר נוח להגיד בפירוש שאני לא מחפשת קשר מיני, לא מחפשת כלום כי אף אחד לא מסתתר מתחת לסלע אבל שאם כבר אז קשר הדדי עם רגשות ומונוגמיה. גם הוא אמר שמחפש זאת אבל הסקפטיות שלי גרמה לי להיות יותר קשה מהרגיל מה שבדיעבד דווקא לא מגיע לו

שעה לפני הפגישה גילינו שתשעה באב וכל המקומות סגורים. הצעתי שניפגש בגינה ליד הבית שלי והוא הציע שיקנה יין מטיב טעם

במחשבה הראשונה שראיתי אותו חשבתי איזה יפה הוא יהיה בארוחה המשפחתית ליד השולחן.

במחשבה השנייה חשבתי שהוא בטח חרטטן ואין מצב שהוא מחפש מישהי קבועה כי מהניסיון שלי בחורים יפיופים הם או בזוגיות או חרטטנים שמפחדים מקשר או הומואים. כשראיתי וקלטתי אותו ואת הוייבים והעדינות שלו ואת הדשא שלא גזמו חודשים הצעתי שנעלה אליי בתוספת ביצ'ית של "אני לא רומזת משהו"

היה חיבור טוב, דיברנו הרבה ולא היו רגעי שתיקה. עישנו ושתינו ובגלל ההתכתבויות הרבות שלנו גם היינו יותר פתוחים מפגישה ראשונה בד"כ, אבל אני... אני נפגעת בנים קקות. כל הבחירות שלי היו כל כך שגויות וכל כך נפגעתי שאני אפילו לא לוקחת בחשבון שיכולים לרצות אותי. זה כל כך לא הגיוני מבחינתי שאני מקשה על הצד השני עם הסקפטיות שלי. לא הבנתי איך הוא יכול להיות כל כך חמוד מפנים ומבחוץ.

גילוי נאות: אני לא שותה ומעולם לא השתכרתי. מידי פעם אני שותה יין אדום ככה בארוחות שישי פעם ב.. כי זה גם טעים לי וגם לא עושה לי כלום שזה מוצא חן בעיני. אני אומנם מעשנת אבל לא שותה.

באוירת הערב ותוך כדי השיחה גמרתי 2 וחצי כוסות יין. הכל מיוזמתי ומבחירתי כמובן, לא נמזג שום דבר שלא מרצוני ואף לחץ חברתי לא הופעל פה. לא הרגשתי ממש כלום עד שפתאום הרגשתי ממש גרוע. לא הייתי שיכורה ולא בראש פשוט מאוד מסוחררת עם בחילות נוראיות. ביקשתי שנעבור לספה אבל לא שיתפתי אותו שמפנים אני מרגישה כאילו אני גוססת. הוא נישק אותי ולא נרתעתי, אבל גם לא היה לי אויר ועם הבחילה כמעט הקאתי לו בפה. רצתי לשירותים להתרענן בקריאות "סליחה סליחה שאני ככה" תוך כדי שהוא מפציר בי להפסיק להתנצל.

בשירותים ראיתי שאני רטובה לגמרי מזיעה ונראית כמו אחרי לידה, חזרתי לסלון ואמרתי לו, בסקפטיות כמובן, שלא יבין לא נכון אבל אם זה בסדר שנעבור לשכב במיטה כי אני ממש לא מרגישה טוב.

הוא חיבק אותי, בעדינות, ולא נרתעתי. לא נרתעתי. שזה ראוי לציון ומינימום מדליית ארד (בשבילו). גם לא הרגשתי עליו שהוא מתבאס על הפגישה ומתחרט שבא, הוא באמת היה בסדר עם זה. לא סיפרתי לו את הבעיות שלי אבל הוא קלט את חוסר הביטחון והשפיטה העצמית והערך העצמי הנמוך וכמה שאני קשה עם עצמי (יופי, אחלה יחצון עצמי)

כשהרגשתי יותר טוב היינו במצב יותר אינטימי (אל תעופו, לא היה הרבה.) והוא עדין ומנשק(!!) ומחזיק את היד אבל לא יכולתי שלא לחשוב על הפ' ועצב התמלא לי בלב שאני לא מרגישה את אותן התחושות ושהנשיקה לא מסונכרנת באופן מושלם כמו איתו. אבל אני מניחה שנשיקה זה כמו ריקוד וצריך ללמוד את הקצב אחד של השנייה עם הזמן.

הוא לא לוקח מאליו. הוא לא לוקח מאליו שמותר לו, שאני רוצה, שזה בסדר מבחינתי, שמגיע לו.

הוא ביקש ממני פאקינג אישור להוריד חולצה. בעוד מהניסיון הקודם זה בכלל לא שאלה, מה, אם היא פה אז היא רוצה (לא.), אבל הוא שם את הצרכים שלי קצת לפני הצרכים שלו. בנים אם אתם קוראים את זה, התחשבות כנה ואמיתית זה סקסי בטירוףףףף

איכשהו בילינו יחד 6 שעות והוא נרדם. ניסיתי כמה פעמים להעיר אותו בשעה מאוד מאוחרת כדי שילך. בעוד כמה שעות יהיה לי ראיון עבודה וגם לא הרגיש לי בנוח שישן אצלי, לא משנה כמה הוא חמוד. גם הרגשתי שזה יכול להרוס מה שלא בטוח שיבנה.

הוא קצת נפגע שהייתי כל כך החלטית לגבי זה שילך אפילו שהיה גמור וניסיתי להסביר את עצמי

כשהלך הקאתי את החיים שלי. שתינו יין אדום וזה נראה כאילו מישהו נרצח בתוך האסלה. סליחה.

עכשיו אני קלישאה מהלכת מהעמוד בפייסבוק הזה "הגיון של אישה" או משהו כזה. כל שעה שעוברת ואין הודעה זה חורץ גורלות. נפגעת שזה לא דבר ראשון שעושה על הבוקר ואיך הוא לא הציע להיפגש שוב. וכמובן שמאשימה את עצמי והאופי המחורבן שלי ולמה הבאתי אותו הבייתה בפגישה הראשונה. לפחות עם הפ' אין לי ציפיות שיצור קשר, עד לפני חודשיים חיכיתי חצי שנה.

לא אפרט מלעשות נאחס. יש לי מזל חרא

וקצת עצוב לי שאין לי בקושי זכרונות כאלה במאגר, ואם אני דולה אותם ככה מהחכה אז הם רק מכאיבים לי

ממתי מסיונרית נהייתה מילה גסה?

כשאני קוראת על הכמיהות של חבריי לבלוגספריה גורם לי לתהות האם אני מיושנת ומשעממת כי אני כמהה לליטוף ולא לסטירה

חוץ ממעט כותבים שמצליחים לעשות את זה ממש טוב, שאר הפוסטים פשוט מרגישים לא אמינים

ולפעמים זה מרגיש לי כמו משחק זול בפורנו, כשהן גונחות עוד לפני שנוגעים בהן, אין אותנטיות

מרגיש כאילו מנסים ליצור סקס אפיל ולהוציא מאיזור הנוחות אבל בקטע מפתה וסקסי ובמקום יוצא משהו שגובל בהתעללות ומשהו בי קצת נסדק, ופה אני דווקא מדברת על הכותבים הזכרים ששוב מציינת שיש חלק שהיו בעבר הרחוק וגם עכשיו באמת מדליקים אבל השאר גורמים לעצמם להשמע סאדיסטים ולא בקטע של אקט הדדי אלא פשוט סאדיסט נקודה. מודה שאישית אני לא נמשכת לתחום אבל גם דברים שהם לא בעדפה שלי יכולים להיות סקסים אם הם כתובים טוב אבל באובר-אקטינג של חלקם גורם לזה להשמע מאוד לא הדדי

ואולי זה בגלל שאני מחפשת את האנטיתזה של השליטה במין-השוויון. אם בסיטואציה מסויימת אני מרגישה סוג של אגרסיביות אני קופאת ונכנסת לי תחושת מוות בנשמה. וזאת הדפקה שלי.

אני מחפשת את הרוך במקום את הכוח, נשיקה בשבילי עם האדם הנכון יכולה להיות פי אלף אורגזמות

אולי כל ההיסטוריה וכל הדפקות וכל הזיבי גורמים לי לפעמים להרגיש אי נוחות בחלק של הפוסטים, כשזה נהיה אלים מידי, כשזה נשמע טראומטי לבחורה, כשזה לא אמין בפאקינג שיט

אבל פירגון לחבר'ה שמצליחים לעשות את זה כמו שצריך, לא קל לכתוב משהו באמת מגרה ומעניין ולא משהו שמספיק כמה אזכורים לזין וכוס וכבר לחצי מהקוראים יש זקפה לא משנה שזה כתוב פחות.. פחות

וממתי מסיונרית נהייתה מילה גסה? אני לא אמיצה מספיק או בכלל יודעת לכתוב בסגנון אבל יהיה מרענן לקרוא על סקס אחר, לרענן את אופנת השליטה. ואם אולי הבנתם לא נכון... סקס "רגיל" לא חייב להיות משעמם. לא חייבים להעיף כל מחווה קינקית או חדשה. פשוט בתכלס, ראיתי "דם אמיתי" שעם כל הכבוד עוקף את "משחקי הכס" בסצינות המין שלו ורוב הסצינות הכי סקסיות היו לאו דווקא בשכיבה, אבל בהחלט פנים מול פנים. ונשיקה סוערת

יצא לי לחשוב על זה הרבה... ולא שהתכוונתי למישהו ספציפית כי אני גם ככה לא זוכרת שמות ולא עיצובים ולא הרבה בעצם. אבל עם הבעיה של ההמנעות שהזכרתי בפוסט הקודם שאני נמנעת מדברים שלא יעשו לי טוב אז בגלל הפחד שלי מלהביע את דעתי בנושא מלקבל תגובות לא נחמדות במיוחד נמנעתי מלכתוב למרות שמה זה משנה בתכלס הכל הבל הבלים

ואני גם על 2 מ"ג קסנקס זה די הרבה וזה גם כדור הרגעה נראה לי לא שמתי לב בכלל מה כתבתי

זאת התמונה המקורית של האייקון החדש ליד השם שלי. באייקון הוא נראה כאילו הוא בוכה אבל האמת היא שהוא סתם פסיכי. זה כמובן סצינה מ"אמריקן פסיכו" עם כריסטיאן בייל האליל

דוגמא לאלימות לא טובה (אך יעילה בשעת עצבים)

המטפלת שלי הצביעה על בעיה נורא גדולה שלי שאני נמנעת אני פשוט נמנעת מכל דבר שעלול לגרום לי להרגיש רע או אי נוחות, אני מנסה לעקוף אותו לא משנה כמה זה לא נוח כשלעצמו רק שלא אצטרך להתמודד איתו

וזה בדיוק מה שאני עושה תוך כדי הכתיבה שהיא בעצם המחשבה שלי, שגם במחשבה אני מנסה להמנע מלהזכר כי אז אתחיל להסריט סרטים מחדש, אני אולי מובטלת אבל גם במאית ותסריטאית במשרה מלאה

אתמול אחרי כמעט 7 חודשים פגשתי את הפ' וכל מה שבניתי לי בראש, כל האינטימיות הנדירה, כל נגיעה כנה ואמיתית וכל החוויה שלא מרגישה כמו "זבנג וגמרנו", שום דבר מזה לא התרחש אתמול

וכמעט התעלפתי רגע לפני שפתחתי את הדלת. ראיתי אותו הולך מולי לפני כחודש וחצי ברחוב אבל לא פגשתי אותו פנים מול פנים. ואם לא הייתי ככ בלחץ לפני והייתי מביאה אותו והוא לא היה בא ברגל אולי הוא גם היה מחבק אותי בכניסה כי לא היה מטפטף מזיעה

הוא סיפר לי מה שעבר עליו, על המעצר ומה עכשיו ואני אמרתי לעצמי בראש לפני שאם יספר לי על זה (ידעתי על זה מגורם אחר, לא אמרתי לו כי לא רציתי שירגיש אי נוחות. מנגד לא הייתי יכולה לזייף פליאה) אספר לו על החשמל. כולם אמרו לי: "לא! ל-מה?" וגם תוך כדי לא ככ ידעתי מה לעשות אבל נמאס לי להסתיר ממנו דברים וגם עם הזיכרון החרא שלי לא כדאי שאתחיל לשקר כי בטח לא אזכור את השקר וזה מה שהיה והוא יכול לאהוב את זה והוא יכול לא. בפועל הגישה הזאת לא פעלה לי כי כששאל מה היה איתי כל התקופה זה נשפך החוצה תוך כדי שאני רצה לפינת הגילגול להכין אחת שתגאל אותי מהבושה ותוך כדי רעד שלא היה לי בחיים כשסיפרתי את הסיפור הזה בעבר.

גם כשהוא מזיע ומטפטף מהשיער רציתי לעלות עליו ולנשק אותו. אולי משהו ביצר הטבעי שלנו בתור חיות. אולי סתם התגעגעתי טון.

שמתי "במיוחד" גופייה בלי חזייה שזה הכי פלירטוט שיכול לצאת ממני בתקופה הזאת וגם ההצעות הבלתי פוסקות שלי שיעשה מקלחת בתקווה ויצטרך עזרה לא עזרו. גם התנוחה שישבתי בה ושפת הגוף ששמתי אליה יותר לב מהרגיל לא עזרו אבל מנגד גם כשהיה צריך או יותר נכון די חייב לחזור חזרה הבייתה (חלק מהתנאים או משהו) הוא משך ומשך את הפגישה. כל נגיעה שלנו מתרחשת כשאנחנו הולכים לישון וממש כלום לפני, שזה יכול לקחת כמה שעות. במקרה הזה לא היינו הולכים לישון ביחד אז מראש התכוננתי לתרחיש הזה. אבל ככ ציפיתי וכל כך הייתי צריכה את המינימום אינטימיות הזאת ולא להרגיש כמו חור שחור נפשית ופיזית. ניסיתי לצוד כל מיני סימנים שאוכל לשער מה הוא מרגיש אבל נראה שדעתו הייתה מוסחת לא פחות, אז היו גם המון רגעי שתיקה שהכניסו אותי ממש לאמוק במחשבות שלא הפסיקו ככה שאם התחלתי לחשוב מה להגיד פשוט התחלתי למלמל בראש "תגידימשהו תגידימשהו תגידימשהו" בלי הפסקה ואז היה יוצא לי איזה משהו מטומטם שאז אני ממש שונאת את עצמי.

לקראת סוף הפגישה שאל מה אני עושה מחר כי אולי יהיה בסביבה. נורא הקל עליי לשמוע את זה כי אולי תהיה פעם הבאה כדי לכפר על מה שקרה פה. או מה שלא קרה פה.

ראיתי שמישהו עבר על פוסטים מהעבר וכשנכנסתי לאחד הקישורים היה כתוב שם עליו וזה היה מעל לשנה. זה גרם לי לחשוב מה חושב מי שקורה את זה ברצף, אז ועכשיו, כמה פתטי זה בטח נראה

אמרתי לאמא שלי שאולי אני נתפסתי לאו דווקא אליו-אליו אלא למה שהוא מייצג כרגע עבורי שהאמת הלא נעימה היא שהוא האחרון שאיתו הרגשתי ואחד המעטים (אולי 1 מ4) שאיתם הרגשתי את האינטימיות הזאת. הצורך והנזקקות לתחושה הזאת לבשה את הצורה שלו אבל אני יודעת שהצורה חייבת להשתנות.

וגם אם לא תצא מזה זוגיות, לפחות שיהיה כבוד, והבנה שהאהבה שלי לא מובנת מאליה

ובסוף לא נמנעתי מלהתמודד עם אירועי אתמול. היום לא היה קשר ואני לא יודעת אם יהיה

אבל עכשיו קצת קשה לי להתנחם בזכרונות כי הזיכרון הכי טרי הוא האכזבה

למרות שאי אפשר להגיד שיצר איתי קשר בשביל הסקס. שזאת חצי נחמה

תמונה של החדר שלי בגיל 14 שמצאתי על המחשב עוד בתקופה שלא הייתה מצלמה בפלאפון

אחח הרבה יותר קשה היה להיות בודד בבית ספר פעם