*

כשאתם באים ללטף לי את השיער אני באינטסטינקט מתרחקת מכם שלא תרגישו את השיער הסבוך הארוך והאדום שלא קיים כבר 3 שנים מיולי האחרון

כשאתם מסתכלים לי בעיניים אני מפחדת שתראו לי את הקילוף של המשקפיים שהתחלפו בעדשות, אתם תראו את החנונית הנחבאת לחנונית שמתעצבנת כשממעיטים מערכה, אבל הולכת לבכות בצד.

אני יושבת במספרה ובת הזוג של הספר קוראת לי יפה בכל פעם שאני באה ואני בטוחה שהיא רק רוצה לשפר את מצב רוחי

"באמת?" אני שואלת אותה, ואני באמת מנסה לדעת, באמת? באמת? באמתבאמת לא בכאילו? לא מרחמים?

ואני לא מצליחה להאמין לה

כשההוא קרא לי כוסית אמרתי שזה בגלל השמלה, כשהחבר הטוב אמר זה בגלל שהוא מרחם עליי, חייב

קמתי מכוערת בחודשים האחרונים, הבלונדיני נראה לי לא אסטתי. כל 3-4 חודשים השיער שלי משתנה, אני נראית כמו לסבית או ילד קטן או ג'סטין ביבר אז אני שמה שמלות

וכשאני מודדת חולצה מידה 34 בחנות והיא עולה עליי אני בוהה בה ואומרת שמשהו חייב להיות פה לא בסדר, לא יכול להיות שזה קטן, כי זה כל כך גדול, באמתבאמת ואני לא משקרת. אני בחיים לא משקרת לעצמי אז אני לא קמה מהמיטה כדי להתמודד עם האמת.

"איך הצבע?" אני שואלת והוא סתם אחד לא כל כך מיוחד והוא אומר לי שהכל וכל תספורת וכל צבע יהיו יפים עליי כי אני יפה, ולו אני מאמינה כי ראיתי איך הוא מסתכל עליי אבל עד כאן, אין כניסה

פעם ראשונה שמישהו זר קרא לי יפה נעלבתי ושאלתי אותו אם הוא מסתלבט עליי. הוא נבהל ואמר שמהפתאום אז הלכתי לבכות בצד

כשאבא שלי קרא לי "כוסית" בחתונה האמנתי לו, כי הוא חייך אליי אבא שלי חייך אליי ורק המחשבה על זה מעוררת בי דמעות

אבא שלי אף פעם לא קרא לי יפה לא אז ולא היום

ואשתו בכלל רק נתנה לי נשיקה בבת מצווה לפני 8 שנים, כי היא נגעלת ממני עד היום בגלל הכינים שהיו לי ביסודי והיא הייתה עושה לי טיפולים יסודיים במקום אמא

אז מחמאה לא קיבלתי ממנה בחיים, גם כשאני משתפת אותה בטפשותי בדימוי העצמי המפגר שלי, כל כך מפגר שלי

אז היא אמרה לי יום חמישי שבחיים אני אאלץ להתפשר בגלל מי שאני

והיא לא רואה את היהלום הלא מלוטש שבי, זקוקה הרבה עבודה אבל מעולם לא חשבתי שאני טפשה. אני לא משכילה אבל לא טפשה, למרות שאני משתדלת לא להשתמש במילים כמו: "סברתי", "אך", "אינני" ואני לא מקפידה על פיסוק ולפעמים מוחקת נקודות כדי שלא אראה מאולצת בפני עצמי

"כשתתבגרי תהיי יפה" הדודה הייתה אומרת, ולי בכלל לא אכפת. זרקו לי פה ושם אז ביסודי שאתחרט על איך שאני נראית ולי לא היה אכפת. כל שנה הופכת ליותר ויותר פדנטית, שגעונות חדשים. היום אני מנקה את הכפות רגליים שלי עם מגבונים לחים כדי שחס וחלילה לא יראו את הלכלוך כשאני פוסעת, כאילו, הולכת.

מכנסיים אני בכלל לא מודדת, במכנסיים אני מידה יותר גדולה, אני אגסית כזאת, אני מדדה מפה לשם ומתגלגלת במדרגות

מתייסרת בין דימוי גוף כזה או אחר ומקבלת מחמאות על מראי

כוסית? ממתי קוראים לי כוסית? זה חייב להיות בגלל השמלות. או שהבטן שטוחה, זה חייב להיות זה

אני מאושרת שמחמיאים לי ואחר כך

היום קמתי בתחושה מכוערת, אז צבעתי את השיער

היום הרגשתי אסתטית.

ניסיתי לדבר להסביר מה המשמעות של כל דבר אבל משומה הרבה יותר קשה לי לדבר למצלמה בהליכה מישיבה

(*הערות: אני גרה לבד מגיל 18 וחצי וכל העיצוב של הדירה חוץ מהספות ושולחן בסלון אלו תוספות שלי מאז שאמא שלי עברה מהבית, אני גרה פה כבר 14 שנה!)

(הציור הצבעוני בסלון עם כל האנשים שלא התעמקתי עליו משומה הוא מקורי והשווי שלו היום הוא פי 4 מאז הקנייה)

נהיה לי קצת צפוף

את צריכה לעשות 8 פעמים סקס בצימר כדי שתוכלי להגיד שאת מכירה סקס אחר, ואת צריכה לפחות זין אחד בומבסטי כדי להגיד שבינוני זה מספיק.

היה את הזה שהיה חבר שלי בגיל 16, נמשכתי אליו מאוד בהתחלה אבל שם זה נגמר. בין ביקורים תכופים אצלו בבית ואשפוז משותף, נהניתי מפריבילגיות של אינטרנט מהיר לצפייה בסרטים מעולים ואמא מרוקאית כבדה ששמה לך את הדיאט קולה בחלק האחורי של המקרר, שיהיו מספיק גזים בשביל להשאיר אותך מסופקת מהסקס שאת לא יכולה לעשות, כי כואב, הבנזוג לא מושך אותך.

אני מנסה להיות קלאסית פה חברים, אתם לא מכירים אותי כמדברת על סקס אבל זה נושא שגור בפי עם האנשים שסובבים אותי. חלילה אדבר על זה בבלוג מחרדה שהאדם הלא נכון יקרא.

אז חזרה לנער. אכולה רגשות אשם על כך שאת מעקמת ובוכה באקט כי כואב לך אבל את צריכה להחזיר לתמורה שאת מקבלת, צריכה לספק גחמות מיניות שמתגלות בעתיד כעניין שכיח. כשהאצבע באחוריים הגעילה אותי אחרי כמה ניסיונות הגיעה הבקשה המזעזעת שתגרום לכם לסלוד ממני: תעשי עליי פיפי

הכל בא לי בקלות בגילאים 14-17 בעינייני בנים סדירים. לא סבלתי מדייטים מגעילים ומחרדות טלפון, הכל היה נורא ברור ופשוט.

תמיד הייתי בקטע של מין אבל הביצוע היה נורא איטי. החבר הראשון שלי בגיל 14 חיכה שנתיים וחצי להכניס את העיניינים שלו לשלי, וכל הדברים מסביב לא באו בקלות. הטראומה שלי עד היום היא ברגע שנתתי לו לנגוע לי בחזה והוא שאל:"איפה הפטמה?"

הוא היה עליה

רגע טראומתי אחר היה כשאמא שלי התפרצה לחדר ותפסה אותי טופלס בגיל 15, הבכי והצעקות על כמה אני זונה וכמה היא מסכנה גרמו לי להתרפס ולהתחנן לסליחה.

יום אחרי קיבלתי ממנה טלפון אם עשינו עוד משהו. אמרתי לה שלא ובטון סקפטי שאלה אותי שוב ושוב והתשובה הייתה זהה, היא הכריחה אותי להשבע בה. נשבעתי.

כשחזרתי הבייתה היא חיכתה לי בסלון עם מבט מהגיהנום וניירות טואלט שהיא מצאה בפח שלי אחרי חיטוט יסודי.

שם זאת הייתה הנקודת שבירה, היא כמעט העיפה אותי מהבית, התקשרה לאבא שלי שייקח אותי וסיפרה לסבא וסבתא.

בגיל 14 הייתי בפאניקה שאני לעולם לא אחווה אורגזמה, וכשאני בפאניקה זה עד הסוף

מאותו רגע נגעתי בעצמי באובססיות כדי לראות אם אני יכולה, ובגיל 14 כשהחבר של האמא בסלון זה סוריאליסטי עד מדכא את הנשמה

לא משנה אם את עושה את זה במקלחת שזה כייף אדיר, או על הכיור שזה כאב תחת מלכותי אין כמו אהבה במיטה

ולא משנה כמה מיומן או כמה גדול ממך אין באמת כמו סקס מאהבה, וסקס מאהבה זה אף פעם לא כמו זיון

ולא משנה כמה את חרדה ממחלות מין אין כמו סקס בלי קונדום, אבל אל דאגה, הפאניקה מגיעה מאוחר יותר ואיתה רשימה של בדיקות מין שיוצאות שליליות ואני באה ומפרסמת לכם את התוצאות כי וואו אני גדולה מהחיים, השתרמטתי בסטייל גאייז, אני מלכת המין המוגן.

בסקס והעיר הגדולה סקס זה באמת הדבר הכי נפלא בעולם, בחיים זה אחרת.

עד כמה שלמדתי לקחים לחיים מהסדרה, ואל תצחקו עליי, באמת יש מה ללמוד מכל אחת שם עם השקפת עולם היחודית לכל אחת, וכל מי שראתה את הסדרה חלמה להיות משוחררת וסקסית כמו סמנתה, אלגנטית כמו שרלוט וברת מזל כמו קארי (אף אחת לא רצתה להיות הג'ינג'ית, גם לא למדתי ממנה כלום. חוץ מלהקפיד בגלולות) החיים זה לא ככה. מתי פעם אחרונה יצאתן לפתיחת גלריה, הכרתן את הגבר הכי הורס במסיבה שגם אחר כך אשכרה יצאתם תקופה וסעדתן בראנץ' עם נעליים של 300 דולר?

יש רגעים קטנים בחיים שבאמת סקס זה נפלא, אבל בשאר זה יכול להיות רק נעים. במקרים מבאסים זה יכול להיות גם נטל עם עיניים פקוחות

למה זה תמיד מעניין אותי לראות עם כמה אנשים אתם שכבתם?

האם אני מתיימרת להיות קארי כשאני רושמת בלפטופ ומעשנת נרגילה ליד החלון?

ומה אתם אומרים על הרכישה החדשה שלי?

ממ