לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

*


This new century keeps bringing you down

Avatarכינוי:  שין גימל

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2016

שיחרורים


כשאני שולחת קורות חיים או הולכת לראיון עבודה זה בכלל לא משנה אם אני רוצה או לא כי אני לא רוצה ואם אני אמשיך לפעול לפי מה שאני רוצה אני אטבע בים של ריק ושום דבר 
כל סיגריה שאני מעשנת אני מרגישה את הקמטים מתחילים להיווצר מסביב לפה ואת הגוף שלי מבפנים מחליף צבע לשחור

נפגשתי עם בחור חדש. חמוד מאוד, בן 23. מצחיק שכשכתבתי את הפוסט הקודם רשמתי שהצעירים עוד לא נדבקו בחיידק הפחד מהתחייבות וקשר ובאמת הוא מסמס ומתקשר הרבה רק שיש שתי בעיות והאחת היא שאני לא בטוחה שאני נמשכת
והבעיה השנייה שזה לא מתקדם לשום מקום. 5 פגישות ואפילו לא נשיקה אבל הבחור לא שותה מפה לפה וגם לא מעשן מפה לפה אז לא נראה לי שהוא יתלהב מפה בתוך פה שזה משהו שאני לא יכולה לשאול אבל מצד שני אם הוא נגעל מנשיקות אז הבעיות הקודמות לא רלוונטיות ולקשר הזה לא יהיה המשך. 

הלכתי עם הבחור ההוא שאני מחבבת בחמישי לסרט, היה נחמד אבל לצערי רק הסרט. כשנפגשנו באתי לתת חיבוק והוא לא בא לתת כלום ובסוף יצא שנתתי לו טפיחות על הגב. מאותו רגע הייתי חייבת לגייס את כל הכוחות שלי להעביר איתו ערב שלם למרות שרק רציתי לבכות באותו רגע.
הנשיקות בסקס ירדו רק ל"משחק מקדים" וכשהלך אפילו לא נתן נשיקה יבשה כמו תמיד
וכרגיל אני מנסה לחשוב מה עשיתי לא נכון או מה אמרתי או מה כושילירבאק אבל תמיד אני מסננת לעצמי ברגעי שתיקה שיש שניים לטנגו וזאת לא רק אשמתי אבל איך לא אם אני רוצה והוא לא? 
יש לי תחושת פספוס בבטן כי אמר שמעוניין בקשר זוגי (בכללי) וקשה לחשוב שאם הייתי אחרת המצב היה אחרת.

כשאני מחבבת מישהו כל ה"שיר" הולך לעזאזל ואני הופכת לאישה מוכה באופי, כזאת מתפשרת ומסכימה על כל דבר ומוותרת לצד השני ובכללי מפחדת להגיד הרבה כי זה יבריח אבל גם להיות נטרלית כל הזמן זה לא בדיוק מושך אז מה נשאר לי?

קשה לי לזייף רגשות. לא יכולה לזייף שמחה. אני יכולה לטשטש רגשות כלפי חוץ אבל ניתן להבחין בכך כי אז אני משתתקת בוהה ולא רגועה. זה אצלי להסתיר. 

וודי אלן אמר שהוא לא היה רוצה להתקבל למועדון שיקבל אותו
אני לא בטוחה שכשיגיע הרגע ויהיה מישהו שיהיה מוכן לסבול את זה ארצה אותו.

כשאין לי על מה לצייר אני מציירת על ציורים


ולפני-


תודה לאיקאה על הבד שעלה כנראה יותר זול מקנבס 
נכתב על ידי שין גימל , 19/9/2016 15:09   בקטגוריות אקריליק, דיכאון, מין, שחרור קיטור  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלבים וציור


אחרי 5 שנים שלא נגעתי במכחול, בשבועיים יצאו לי שלושה ציורים. כמובן שלא סובלת שניים מהם ואני מאוד מתוסכלת שהידיים שלי לא תואמות את מה שהולך לי בראש, אבל בכלל לא הולך בראש כלום.
ניסיתי לצייר מה מרגישה באותו רגע. לפני יומיים ציירתי ציור נוסף שהוא בעיניי משעמם ובנאלי אבל זה מה שיצא. 
כששמתי את שלושתם אחד ליד השני ראיתי שהם מתארים את שלבי הדיכאון שלי. מאוד אותנטי לפחות

אמרו לי שכישרון לא נעלם. אולי הוא מת

שלב ראשון- 


שלב שני-


שלב שלישי-


הבדידות הורגת 

נכתב על ידי שין גימל , 11/9/2016 12:55   בקטגוריות דיכאון, עזרה, אקריליק  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שחרורים


when I was just a little girl,
I asked my mother what will I be
היא אמרה שאתחרט על איך שאני נראית.
בגיל 6 אחרי כל ביס שלקחתי הסתכלתי על הזרועות שלי לראות אם הן השמינו. מאז אני לא הולכת עם גופיות מחוץ לבית.
לפני 4 קילו הייתי במשקל הכי נמוך שלי מגיל 15

אני יודעת שהוא לא מעוניין. כשאני מעוניינת שום דבר לא יעצור בעדי. לא חתונה, לא ביטוח לאומי וגם אם אני אהיה באמצע לידה כשהבחור יציע אני אמצא דרך.
אצל הבחורים שלי אני אופציה אחרונה. צריכים לבדוק אם יש להם משהו קודם, אני לא אבוא על חשבון כלום.
עם הבחור האחרון שכתבתי עליו הכל תקוע כמו רכבת במוצאי שבת. מידי פעם הודעות אבל הפגישות במרחבים גדולים.
הקטע הוא שככל שהגברים שאני מכירה עולים בגיל ככה עולה התסבוך שלהם. כבר אי אפשר להאשים את הצעירים כי הם עוד לא חטפו את חיידק הלחץ מהתחייבות ארוכה. אני יכולה לחשוב על מי שהיה בחיי ומקום ראשון והכי מבוגר היה "האוס:" (44 בזמנו) שכיכב פה לפני 3 שנים שהכרתי באשפוז יום.
הוא ד"א, ניתק איתי קשר בטיפול נמרץ אחרי הניסיון האובדני שלי.

ועם הבחור החדש.. הסקפטיות כמובן מנעה ממני להתאהב אבל לא מונעת ממני את רכבת המחשבות עליו.
כל פעם שמקבלת ממנו הודעה, מתרגשת כי בדיוק חשבתי עליו. אבל מה החכמה, אני כל הזמן חושבת עליו.
אני מנסה לתור סימנים לאיך מרגיש כלפיי. שפת גוף, טון דיבור, מגע, נשיקות, מבט בעיניים.
אחרי 2 פגישות האינטימיות פחתה. המטפלת אומרת ששכבנו מהר מידי. היא גם חושבת שאולי אני עושה דברים מסויימים כדי לרצות את הצד השני כדי שלא ילך. לא הוא יזם, אני יזמתי.
לפעמים באמת קשה לי להבין אם אני עושה מה שאני עושה כי אני רוצה או כי אני מפחדת מההשלכות של מה יקרה אם לא אעשה את זה.

חוץ משני אנשים מהעבר , החדירה בשבילי היא חלק מהשלבים, התחנה האחרונה. היא לא הגביע הקדוש שלי.
הסיפוק היחיד שמגיע לי מסקס הוא המגע, האינטימיות, הנשיקות והמבטים.
כשאני במיטה מנסה להרדם ונכרת בסקס עם הפ' או הבחור, אני שוכחת לגמרי מהחדירה, הזכרונות מתמקדים ברגעים האינטימיים.
אני הכי שונאת שהופכים אותי, כי אז מה נשאר לי? אני לא רואה אותם, לא מנשקת ואין שום קרבה.
כשאני על 4 אני מרגישה כמו בהמה. עכשיו כשעליתי 4 קילו אני מרגישה כמו פרה.
זה נכון כשאומרים שפורנו לפעמים מעוות את התפיסה למין. אצלי זה יותר מתבטא בדימוי העצמי. אני לא נראית כמוהן, התחת שלי לא חלק כמוהן והציצי שלי לא מלא כמוהן.

אני יודעת שאני סמרטוט. הויתורים, ההתפשרות, הזמינות התמידית.
המחשבות על הפ' לא פוסקות גם בחלומות, יש לי חשש וחשד קטן בלב שיש לו כרגע מישהי.
לפני כמה שבועות נפגשנו שוב לממש קצר. שכבנו אבל הרגשתי ריקה כמו ממקודם. לא קיבלתי את ה"דלק" שהייתי צריכה כדי לשמור על מחשבות נעימות בזמן שאני מנסה להרדם.

אני אמורה לפגוש את הבחור ההוא היום, אם לא "יצוץ" משהו. אני יודעת שזה לא זה , אני יודעת שאני לא מאוהבת (למרות המחשבות הרבות) וגם הוא לא מאוהב. בלי לזלזל במין הגברי אבל די קל לקלוט כוונות של גבר. זה לא בא ממקום לא מתוחכם מספיק, אולי כנה.
אבל אפילו שזה לא הדדי ושנינו לא מאוהבים, לא יכולה שלא להאשים את עצמי. הרי אם הייתי מספיק מיוחדת הוא היה מתאהב לא?
אם הייתי מספיק יפה היה עוזב את "עיסוקיו" וממהר לראות אותי. אני כמובן יודעת שזה לאו דווקא נכון, אבל ההרגשה נשארת זהה.
יש את מה שאני יודעת ומה שאני מרגישה והם לא קשורים.

צריכה להתגבר על הבושה לצאת מהבית, הבושה מהגוף שלי. להפסיק לשים טייץ כי זה בסדר שזה צמוד בניגוד למכנסיים האחרות.
אני לא רוצה להרגיש ליגה ב' יותר. אני לא רוצה לראות את ת"א בלילה עם כל הכוסיות והכוסונים ולהרגיש כמו עוף מוזר.
אני לא רוצה להפגש עם הבחור ולחשוב מה הוא עושה פה, יש הרבה יותר יפות ממני.
אני לא רוצה להיות מתה מבפנים.



נכתב על ידי שין גימל , 5/9/2016 13:40   בקטגוריות מין, קטעים, שחרור קיטור  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מתחרפנת


חשבתי לראות מה יצא אם אצייר ולא היו לי דפים ולא קנבסים (או קנאביסים) אז מצאתי מגש מפלסטיק ששימש פעם כפלטת צבעים (לכן הוא לא חלק והיו לו הרי צבע)
מתי אצייר ואהיה מרוצה? זה מה שאני רוצה


נכתב על ידי שין גימל , 2/9/2016 15:33   בקטגוריות אקריליק, דיכאון, עזרה  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





103,878
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , המתמודדים , ציורים ואיורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשין גימל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שין גימל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)