פוסט שכתבתי על סמך חבר'ה שמוסיפים אותי למסנג'ר וכנראה שלא קראו טוב ושואלים אותי מתי סיימתי ללמוד/מתי אני מתגייסת / אם ההורים שלי בבית/ אם אני מסתדרת עם אמא שלי...
2. כשאני בכיתה/חדר עם כיסאות ושולחנות אני לא יכולה לשבת באמצע, אסור. אני חייבת לשבת בפינות או בסוף של החדר. אני נורא מתביישת שמישהו יסתכל עליי ואני חייבת להיות בעמדת תצפית. בחיים לא ישבתי בכיתה כמו תלמיד וזה תמיד היה או על הצד (להשען על הקיר) או במזרחית או שטיפסתי על הכיסא. כשאני יושבת עם הפנים לקיר מולי אני שמה יד על האף כדי שלא יראו כמה הוא עקום. מזל שכבר אין לי את האישו הזה
עוד- כשאני יושבת בחדר שלא מסודר כמו כיתה, מסעדה או לא משנה מה אני חייבת להיות עם הפנים למרחב הפתוח. אני לא יכולה להיות עם הגב לשאר החדר. אני יכולה להזיז את כולם, כלום לא שווה את שלוות הנפש שלי
3. אני לא ממש אוהבת אומנות. בעבר הייתי מציירת יותר היום לא יוצא לי כלום אבל גם כשציירתי לא התעניינתי בתחום.
אני יכולה להנות מאומנות של אנשים אחרים אבל אני מאוד בררנית ורוב האומנות מאוד משעממת אותי. קשה לי לשמוע אנשים שרים וריקוד מודרני לפעמים יכול להראות לי מעייף ומשעמם.
במוזיאונים אני יוצאת מאוכזבת. בביקור האחרון שלי במוזיאון ישראל התרשמתי מאוד מפסל קלקר עצום של ילד כושי עם בולבול לא נימול.
4. החלום שלי ללהיות גדולה הוא להיות עובדת סוציאלית. אני רוצה בשירות הלאומי שלי לעסוק במשהו שקשור בעבודה סוציאלית ובראש זה להתנדב במקלטי חירום לילדים שעברו התעללות.
פעם חשבתי שאני רוצה להיות פסיכולוגית אבל גם קיבלתי כאפה מהמציאות שאין מצב שאצליח תואר שני כי אני לא מצליחה לקרוא אפילו עיתון וכי אני בעצם יותר נמשכת לעבודה "בשטח"
5. אני לא מתגייסת לצבא, יש לי פרופיל 21.
בניגוד למה שאנשים חושבים נורא רציתי להתגייס לצבא ותמיד ראיתי בזה נקודת אור במציאות המחורבנת שלי
החלום שלי היה להיות משקית ת"ש ולפני הצו ראשון קניתי ערכת התכוננות ב-200 שקל שאף אחד לא קונה רק כדי שאוציא ציון גבוה במבחנים הפסיכוטכניים... what a shame
6. כל מי שהייתי איתו בקשר רומנטי כלשהו לא מדבר איתי, אבל לא ברמה של התרחקות אלא ברמה של המנעות, שנאה ורגשות שליליים
7. מיניות- בניגוד למה שאני מציגה פה בבלוג ולמה שאני מדברת הפתיחות המינית שלי בדיבור רחוקה שנות אור מהפתיחות המינית שלי בקרב אנשים חדשים ובעיקרם גברים. אני יכולה להכיר מישהו חדש, לדבר איתו על זה בלב גלוי ולא להסתכל לו בעיניים. לא כי אני סנובית, אלא כי אני מתביישת. זהו לא מקרה של 'מילים כמו חול ואין מה לאכול' כי כל מה שאני אומרת הוא אמת לאמיתה פשוט לוקח לי המון זמן להיפתח לבנים.
אני יכולה להותיר רושם מוטעה אבל אני דואגת לוודא שיודעים מאיזה מקום זה בא. רוב האנשים שהיה לי איתם איזשהו אינטרקציה גופנית היו אנשים שהיו קרובים אליי באיזה שהיא צורה ובגלל זה אני מאוד מופתעת שבתגובות קוראים לי "שרמוטה".
8. דומה ל-7, אני נלחצת מגברים מבוגרים ממני בהרבה. האמת שלא רק הרבה, מספיק 10 שנים ואני בחרדות. קשה לי להיות עם גבר באותו החדר בלי שארגיש מותקפת גם אם הוא עיוור חירש אילם ולא יודע שאני שם. לפיזיותרפיה אני דואגת להביא את אמא שלי כי הוא גבר ובמסאג'ים תמיד תמיד אישה. אני נמנעת מהסעות של גברים ובגלל זה גם קשה להיות במטבח שרובו זכרים.
במקרים קיצוניים אני מרגישה לא בנוח לנסוע באוטו לבד עם אבא שלי או סבא שלי ורוב הזמן בא לי למות.
9. לצערי הרב, 80% מהגורם המכריע שלי להחלטה אם אני רוצה להכיר מישהו או לא זה לפי המראה החיצוני.
מראה חיצוני חשוב לי ביותר ואני לא מסוגלת לבנות מערכת יחסים זוגית/רומנטית/מינית בלי שהצד השני נראה ממש טוב בעיניי.
אני מאוד מתביישת בעובדה זאת לאור מה שרוב הבנות אומרות ש"האופי זה מה שחשוב יואווו" ומתרצת את זה בכך שאני חיה, וכמו שלטווסים, אריות ותרנגולים יש קישוטי גוף כדי למשוך נקבות, כך גם אני. חיה.
10. בבסיס אני ילדה שמנמנה. רוב חיי הייתי עם הפרעות אכילה וכיום אני נראית ממוצעת ולאנשים קשה להאמין לי כשאני אומרת שאם אני אוכלת ככה וככה אני עולה במשקל. בגיל 11 שקלתי כמו היום והיו מעירים לי המון
כיום אני מתנדנדת בין משקל 46 ל-52 (על 1.53) וזה בא בתקופות. עכשיו אני בתקופת בולמוסים ועליתי כבר 2 קילו.
הדימוי גוף שלי על הריצפה ורק בגיל 16+ התחלתי ללכת גם גופיות, עד אז התביישתי בזרועות שלי. גם היום אני מתביישת אבל אני מנסה להבליט את החזה כדי שיהיה איזון למרות שהוא פיצפון ואיזון כנראה לא יהיה בחיים.
11. פחד ממצלמות- עד החודשים האחרונים לא הייתי מצטלמת בכלל כי התוצאה מכניסה אותי לדיכאון. יש לי שנים שאין לי בהם שום אבל שום תמונה כי הייתי ילדה ממש מכוערת וכל מי שרואה את התמונות אומר שאני נראית כמו שום דבר (תמונה בסוף הפוסט)
היום זה גם מכניס אותי לדיכאון אבל פיתחתי שלל בדיחות עצמיות וזה מנחם אותי
12. אם הייתם שואלים אותי לפני חודשיים הייתי אומרת לכם שהתחביבים העיקריים שלי הם סדרות, סרטים ואפייה.
הייתי משקיעה המון כסף וזמן באפייה והייתי אופה לפעמים 4 פעמים בשבוע. סרטים הייתי רואה כל לילה וסדרות הייתי גומרת בפחות מחודש.
בכלל, אם אני אוהבת משהו אני אוהבת אותו עד הסוף.
אם אני רואה סדרה אני נקשרת אליה עד הסוף, מדברת עליה עוד חודשים אחרי ואם היא השפיעה עליי בתקופה מסויימת בחיים אז היא לכל החיים
לדוגמא המורדים: הייתי ביסודי ולא היה לנו את הערוץ שזה שודר בו. כל יום היינו הולכות אני ואמא שלי לסבא וסבתא שלי לראות את המורדים וכל המשפחה ראתה ביחד איתי. עשיתי קולאז' ענקי שלהם, אספתי תמונות היו לי מצעים ואהבתי אותם כי הם שימשו לי חיי חברה ונחמה לאותו היום.
עד היום אני שומעת את השירים שלהם, הם נמצאים אצלי בפלאפון. מה אני אעשה
13. נולדתי בפ"ת ובגיל 3 עברנו לראש העין. כן, אני לבנה מאוד אבל אלו היו השכונות הישנות אז וזה היה יחסית בסדר.
ההורים שלי בנו בית עצום, קוטג', עם 2 קומות ואת החלק התחתון השכרנו למשפחה אחרת כל פעם. ההורים שלי התגרשו אחרי שנתיים וחצי, אמא שלי ואני נשארנו שם חצי שנה ואז עברנו לתל אביב לדירת 2 וחצי חדרים פיצית מלאת ג'וקים ומתפרקת.. אבא שלי נשאר שם לגור, הכיר את אשתו כיום התחתנו הביאו ילד וברחו ממני לקיבוץ בצפון. החלון שלי אגב, נסגר בעזרת המון מסקנטייפים ויש לנו חור בקיר.
אבא שלי בנה עוד בית.
14. בחיים לא השתכרתי. אני גם לא שותה בירות ואלכוהול כי גם זה נורא משמין וגם זה לא טעים לי. קשה לי להבין למה אנשים מרגילים את עצמם לדברים שהם לא אוהבים כמו סיגריות, שברור שזה לא טעים בהתחלה לאף אחד. אז מה הטעם לנסות לאהוב את זה? זה נראה לי קצת מזוכיסטי
בחיים גם לא הייתי במסיבה ובכל חיי הייתה לי רק חברה 1. רק בחודש האחרון חזרנו לקשר שהוא יותר רציף עד אז דיברנו פעם ב.. ונפגשנו אפילו פחות אבל תמיד אהבנו אחד את השנייה אהבת נפש
15. אני לא אוהבת ילדים. אני נמנעת מהם ואני לא מסתכלת להם בעיניים. אםילו לבנות דודות שלי אני לא אומרת שלום. ילדים מפחידים אותי ומעצבנים אותי לא פעם רציתי לתת כאפה ליד רנדומלי בקניון. אתם תחשבו שאני פסיכית ותשלחו אותי לאישפוז בכפייה אבל אני חושבת שצחוק של ילד זה אחד הצלילים הכי מעצבנים בעולם בעיקר כי הם אוהבים למשוך אותו אפילו שאותו המשהו כבר לא מצחיק אותם כי הם מניפולטייבים ויודעים שאוהבים אותם יותר ככה
יותר קל לי להתחבר לילד שבוכה בפינה ולא ילד שצורח לתשומת לב.
יש שמועה בראש שלי שאומרת שאני מקנאה בילדים כי יש להם ילדות טובה, ממתקים צעצועים, בגדים מכובסים, אחים, אוכל בבית, טיפול כינים וחברים וזה משהו שמעולם לא היה לי
16. אני לא כל כך אוהבת חיות. רוב האנשים משוכנעים שבגלל שאני מטורפת על כלבים אני שונאת חתולים ואוהבת את כל החיות. זה לא נכון, אני כן נמנעת מאוד מחתולים ואני לא מתה על חיות.
למען האמת, אני ממש שונאת ציפורים ודגים, הם מפחידים אותי. מכרסמים מרגיזים אותי כי הם נורא פחדנים ולא זוכרים כלום ואני לא אוהבת חתולים כי הם אוטיסטים רגשית. אני מתחברת לחיות ככל שהרמת תיקשור והנתינה שלהן גבוהה יותר ותמיד אשמח להחזיר תינוק שימפנזה או לשחות עם דולפינים.
17. עד גיל 17 היה לי שיער ממש ארוך. אף פעם בחיי לא היה לי שיער קצר, אפילו לא קרוב לזה. עד שב11 ליולי 2010 קמתי בצעד ספונטני והלכתי לעשות. חשבתי על זה חצי יום.
עד שעשיתי גלח הייתי צובעת לאדום
18. מילת החיפוש הכי נפוצה שדרכה מגיעים אליי מגוגל היא "חרמנית", והקטגוריה בישרא בלוג היא "סקס ויצרים".
המון אנשים הוסיפו אותי למסנג'ר למטרות סייבר סקס ונמחקו כערף-עין.
הייתי שמחה אם אנשים היו קוראים קצת מעבר למילה "חרמנית" והיו מגלים שהיא באה בהקשרים לא טובים ובכאב. תמותו
19.אני מאמינה נורא גדולה בקארמה. שמחה לאיד וציפייה שמשהו רע יקרה למישהו מפחידים אותי עד מוות ואני מנסה לשמור על "קוליות". כשאני מועדת ושמחה על משהו רע שקרה למישהו אני משייכת את הדבר הרע הבא שיקרה לי ובטוחה שלמישהו ההוא קורה עכשיו משהו טוב. בדרך כלל זה נכון, תקראו לזה נבואה שמגשימה את עצמה, אני קוראת לזה קארמה.
20: עובדות גופניות: אני 1.53 על משקל שמשתנה כל הזמן
המשקל הכי גבוה שלי היה 52 והכי נמוך 39/42
יש לי עקמת בגב וזה בגלל שהרגליים שלי הולכות עקום
מהרגע שלמדתי ללכת כפות הרגליים שלי פונות כלפי פנים. מי שרואה מהצד הרגליים שלי כאילו נכנסות וזה ככה מאז ומתמיד
אני גמישה מלידה מאוד. בחיים לא עשיתי שום חוג התעמלות או ריקוד אבל בגיל 16 הלכתי לפילאטיס ואחרי פחות מחודשיים עשיתי שפגט לתפארת, אחרי שנתיים+ ובלי חימום אני עדיין יכולה לעשות
קיבלתי מחזור בגיל 10 וחצי(!!!!!) והפסקתי לגבוהה בגיל 13.
בגיל 11 שקלתי כמו עכשיו בגיל 18.
הסקלת הברזל בדם, איפה שמראים נמוך מידי, נורמה ויותר מידי, נראה כי אני אנמית מאוד (מתחת לטוות התקין) אבל במחסנים נראה שיש לי יותר מידי בשר בדם (איך אומרים, קניבורית משהו?)
אני לבנה כמו סיד אולי כי אני לא הולכת לים אבל האמת היא שאני רק חצי אשכנזייה (רומנייה) והחצי השני הוא ספרדי לגמרי- טורקיה וסורית
יש לי בעיות גב חוץ מהעקמת ואני סובלת כבר שנים מכאבי תופת בצוואר ובאיזור הכתפיים. ביסודי זה היה נורא יותר והכאבים היו בגב התחתון, לא הייתי יכולה לעמוד רבע שעה בלי להתכופף, החיים חרא
בד"כ בימים טובים שאין בולמוסים, המידות בגדים שלי הם: בחלק העליון אני S ובחלק התחתון (מכנסיים) אני M. בתחתונים אני בכלל L.
וככה הייתי בגיל 12
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שין גימל
